הצעת מחקר לעבודה סמינריונית בקורס הפרעות קשב והיפראקטיביות

הצעת המחקר בעבודה התחילה כך, בשאלה הכוללת את המשתנים:

כיצד באה לידי ביטוי השפעת התרפיה במחול ותנועה על השליטה העצמית של ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות?

הרציונל לבחירת הנושא

מומלץ להתבסס על ממנים קודמים, או סילבוס המרצה.

אצל ילדים עם ADHD מתגבשות במשך הזמן תחושות כעס ותסכול בשל קשיים בשליטה עצמית, סכסוכים עם הסביבה והישגים שאינם עולים בקנה אחד עם הציפיות. טיפול בתנועה ומחול הינו גישה טיפולית הרואה בתנועה אמצעי ליצירת שינוי וריפוי. הטיפול בתנועה עושה שימוש בביטוי הפסיכו-מוטורי כדרך התערבות. זוהי דרך טיפולית המגייסת את הכוח של הגוף והתנועה העצמית בהתמודדות עם מצוקות נפשיות.

בעבודה זו ארצה לבחון את השפעת הטיפול בתנועה ומחול על השליטה העצמית של ילדים עם הפרעת קשב והיפראקטיביות.

המבנה המתוכן הכיל את הפרקים הבאים:

סקירה ספרותית.
- הפרעות קשב והיפראקטיביות – הגדרות ומאפיינים.
- ויסות עצמי – הגדרה ומאפיינים.
- שליטה עצמית בקרב ילדים הלוקים בהפרעת קשב והיפראקטיביות.

1.3.1 ההשלכות של חוסר השליטה העצמית של ילדים עם ADHD בתחום

החברתי, הרגשי וההתנהגותי.

תרפיה במחול ותנועה.
השפעת התרפיה במחול ותנועה על הויסות העצמי של ילדים עם ADHD.

דיון.
סיכום ומסקנות.
ביבליוגרפיה.

סקירה היסטורית

טיפול בתנועה ומחול הינו גישה טיפולית הרואה בתנועה אמצעי ליצירת שינוי וריפוי. הרעיון העומד בבסיס הגישה מכיר ביחסי גומלין פסיכו פיזיים ובאחדות גוף הנפש. (סקלס, 1994,( 1975 Chaiklin, S בכל התקופות ובכל התרבויות היה מקום לכוח הריפוי הטמון בתנועה והמחול.

בחברות פרימיטיביות הריקוד היה אמצעי חיוני שסיפק דרכים להבעה ולתקשורת. המחול שימש כמרכיב מרכזי בפולחנים, עבודת הקודש וריטואליים טקסיים המסמלים מעברים מלידה עד מוות במבנה השבטי השאמאן הוא אולי הדמות המרפא הקדומה ביותר של מרפא שתפקידו להפעיל כוחות מרפאים.

בסוף המאה ה- 19 תחילת המאה ה- 20 חל שינוי באקלים התרבותי חברתי ומדעי באירופה ובארה"ב. המחול המודרני שאף להחליף את המחול הקלאסי והמסורתי שהתהווה במשך ארבע מאות שנים. תנועת הריקוד המודרני ביקשה להחליף את הצורות הנוקשות של האומנות, בתנועות הבעתיות וטבעיות, מחול שיש בו ספונטניות ויצירתיות.

הטיפול בתנועה ובמחול נולד כתחום מקצועי מוגדר בארה"ב באמצע שנות הארבעים, ניזון משכלול החשיבה וההבנה של מרכיבי התנועה והמחול באותה תקופה. במחצית הראשונה של המאה, המיקוד בשדה הפסיכולוגי היה בהתייחס לדיבור ככלי מרפא.

הטכניקה הטיפולית של הריפוי בדיבור לא כללה הכרה בטכניקות לא מילוליות ככלי טיפול. כיום רבות מהגישות האנליטיות מקדישות מקום משמעותי לתהליכים לא מילוליים, אך הטיפול בתופעות אלה מעובד דרך המשגה המילולית של התהליך, תוך הכרה בחשיבותם של תהליכים אלו ביצירת אינטגרציה של גוף נפש בהדהוד ברבדים מוקדמים של האישיות ובעבודה על רבדים אלו באמצעות האומנויות ההבעתיות. (ברטל, , : דסברג, ).

במאה העשרים הפך תחום התרפיה בתנועה לדיסציפלינה תיאורטית ומעשית :

שלמעשה הטמיעה לתוכה את החשיבה הפסיכואנליטית- התפתחותית משיתוף פעולה בין פסיכיאטרים, פסיכולוגים ובין אנשי עולם הריקוד, שהרגישו את הפוטנציאל הטיפולי הטמון במחול, כשתחום חדש זה, טיפול בתנועה נבנה בעיקר מתוך הכרה של מייסדיו בפרדיגמה הגופנית התנועתית כאמצעי מרפא תוך פיתוחה של הפרדיגמה הגופנית, גילוי המשגה ופיתוחה לתיאוריה עצמאית בטיפול בתנועה. (ברנשטיין, 1986; .(1992,Levy

תרפיה במחול ותנועה

טיפול בתנועה הוא דרך טיפולית המגייסת את כוח המרפא של הגוף והתנועה העצמית בהתמודדות עם מצוקות נפשיות. כוח הריפוי הטמון בתנועה ובמחול היה מוכר בכל התרבויות כחלק מן ההנחה הבסיסית שהגוף והנפש שזורים זה בזה. קיים קשר הדוק בין שינוי תנועתי ושינוי פסיכולוגי. (דיכטוואלד, 1992 ; (Kepner,J 1987.

הטיפול בתנועה עושה שימוש בביטוי הפסיכו – מוטורי כדרך התערבות.

המושג "תנועה" מציין את סך כל הפעולות והמצבים הגופניים המהווים, במודע ושלא במודע, חלק בלתי נפרד של כל חוויה רגשית ושל כל התנהגות חיצונית (שחר לוי)

לכל אדם דפוסי תנועה קבועים. דפוס תנועה הוא מושג המציין תבנית תנועתית שנוצרת כדרך התמודדות לא מודעת ואחר כך חוזרת על עצמה גם במצבים שבהם היא מחבלת ביכולת ההתמודדות. (הדר – חרש, ב' 1997: .(1990,Leventhal הטיפול במחול ותנועה מאחד בתוכו שיטות שונות. השוני נובע מהבדלים באוכלוסיית היעד, במודל התיאורטי הבסיסי ובאישיות של כל מטפל. בטיפול בתנועה ומחול הגוף ותנועותיו הם הכלים העיקריים החותרים

עבודה סמינריונית הפרעות קשב והיפראקטיביות , מקורות באנגלית

Alpert, P. T. (2011). The health benefits of dance. Home Health Care Management and Practice, 23, 2, 155-157.

Bartenieff, I., & Lewis, D. (2002). Body movement: coping with the environment. New York: Routledge.

Berenstein Lewis P.(ed) (1982) Eight Theoretical Approaches In Dance Movement Therapy, ch.1-Historical perspective in Dance-Movement Therapy. Kendal-Hunt Pub .U.S.A.

Chaiklin, S. (1975), Dance Therapy. In Arieti, S. (ed) American Handbook of Psychiatry, Basic Books, New-York.

Hansen, S., Meissler K., & Ovens, R. (2000). Kids together: A group play therapy model for children with ADHD symptomalogy. Journal of child and adolescent group therapy, 10, 191-211.

Levy, F.J. (1992), Dance Movement Therapy: A Healing Art. Ch.1, 1, 9, AAHPERD.

Levin, K. (2016) Aesthetics of Hyperactivity: A Study of the Role of Expressive Movement in ADHD and Capoeira. American Journal of Dance Therapy. June 2016, Vol. 38 Issue 1, p41, 22 p.

עבודה סמינריונית הפרעות קשב והיפראקטיביות – המקורות בעברית

בניסטי, ל. (2010). ליקויי למידה באקדמיה:נייר עמדה בנושא ליקויי למידה והפרעות קשב באקדמיה. ירושלים: התאחדות הסטודנטים בישראל.

ברטל בר, א' (1993), חשיבה דיאגנוסטית בתרפיה באומנויות. 20-34 (2) 1.

ברטל, ל' נאמן, נ' (1994). הגוף המטאפורי. תרפיה בהבעה ויצירה באמצעות דימויים וסמלים. חיפה: הוצאת נורד.

גורן בר, א' (1993) חשיבה דיאגנוסטית בתרפיה באומנויות. 20-34 (2) 1.

דיכטוואלד, ק' (1992), גופנפש הקשר בין הגוף והאופי למען הבריאות השלמה. אלפא זמורה ביתן.

דסברג, ח' (1987) מה עוזר בפסיכותרפיה שיחות כרך ו, חוב מס' 3.

הדר – חרש, ב. (1997) הגישה הטיפולית לגוף – חלק א'. שיחות, יא, (2), 125-130.

הדר- חרש, ב. (1997) הגישה הטיפולית לגוף – חלק ב'. שיחות, יא' (3), 206-213.

הולין, פ. (2005). גישות התנהגותיות לבעיות בילדות. קריית ביאליק: אח.

היימן, ט (2006). הפרעת קשב והיפראקטיביות – מדריך למידה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.

היימן, ט (2006) הפרעת קשב והיפראקטיביות – מקראה. רעננה: האוניברסיטה הפתוחה.

הנפורד, ק' (2000) חוכמה בתנועה. הוצאת נורד.

ווינקוט, ד.ו. (1971) משחק ומציאות. ת"א: הוצאת עם עובד.

זכאי, ד' (2002). פסיכולוגיה קוגנטיבית, כרך ג: תפיסה. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

חודרוב, ג'. (1994). תרפיה במחול ופסיכולוגיה של המעמקים הדמיון המניע. קריית ביאליק. הוצאת "אח" בע"מ.