סמינריון יחסי עבודה

אכיפה או עקיפה של החוק: טיפים כשכר בענף המלצרות

המלצרות היא אחד מן העבודות המזדמנות העדיפות על אוכלוסייה צעירה – בין אם סטודנטים, בני נוער או צעירים לאחר צבא. עבודה זו היא עבודה מזדמנת, התשלום בה הוא פעמים רבות במזומן, וזוהי עבודה במשמרות אשר אפשר לשלב אותה עם לימודים או עבודה אחרת.

אך בדיוק בשל תנאים אלו, תחום המלצרות הוא אחד מן התחומים הפרוצים ביותר במשק בנוגע להחלת דיני העבודה בתחומים רבים – מתן תנאים סוציאליים, נסיעות, והתחום בו עבודה זו עוסקת – והוא השכר המגיע לכל עובד ע"פ חוק. ל

א אחת, משכורתם של המלצרים מורכבת בעיקר מטיפים, כאשר חלוקת השכר בין התשלום אשר מתקבל מהלקוח בתור טיפ ובין התשלום אשר מעביר המעסיק "על חשבונו" למלצר משתנה ממקום למקום.

ע"פ החוק בישראל, כל עובד זכאי להשתכר שכר מינימום מן המעסיק, והמעמד של הטיפים כשכר ע"פ חוק זה נידון רבות בישראל – ואף בעולם.

ההלכה בישראל עברה שינוי משמעותי בפסק הדין של בית המשפט הארצי לעבודה בשנת 2005, אשר בה נקבע כי טיפים ייחשבו כשכר חוקי רק אם עברו רישום מסודר אצל המעסיק, בהינתן תנאים מסויימים. אך לעומת זאת, בית המשפט העליון בשנת 2012 נתן פסיקה שונה ובית הדין האזורי לעבודה בשנת 2013 נתן פסיקה אחרת וקבע כי גם אם לא נעשה רישום והטיפ ניתן ישירות למלצר הוא יכול בתנאים מסויימים להיחשב כשכר ע"פ חוק.

בעבודה זו אבחן

האם פרקטיקות השכר הקיימות כיום בתחום המלצרות הן דרכי תשלום לעקיפת דיני העבודה הקיימים או תשלום שכר באופן חוקי,

או בקיצור האם המלצרים כיום מקבלים שכר בהתאם לאמור בחוק. שאלה זו מורכבת ביותר בשל אי הבהירות בחוק ובפסיקה בנוגע למעמד הטיפים כשכר חוקי אשר ניתנו בפסיקות בשנים 2005-2013 ועליהן אעבור בעבודה.

נראה כי נושא הטיפים כשכר הוא עדיין תחום אפור, ומהסקירה והראיונות אוכל להבין האם הפרקטיקות הקיימות כיום הנוגע לאופן התשלום למלצרים עומדות בחוק הקיים. בעבודה אפתח בסקירת ספרות אשר תעמוד על משמעותו ומקור הטיפ כשכר, האם מתן טיפ הוא חובה חוקית המוטלת על הסועד, מתי תשלום של טיפ נחשב כשכר ע"פ החוק, ובסוף אבחן ע"י ראיונות ותמלילי ועדות מהן הפרקטיקות הקיימות כיום לעקוף את ההסדר החוקי בנושא זה.

בשלב הראיונות אנסה להבין מהו המצב החוקי במקרים שונים והאם הפרות החוק אכן נפוצות כמתואר.

סקירת ספרות

עולם המלצרות

חוקרים מציינים כי המלצרות הוא ענף תעסוקה מרכזי לאוכלוסיות מוחלשות (וויסבלאי, 2011; מרגליות ורבין-מרגליות, 2008; Azar, 2005).

בישראל זו אחת מן העבודות הנפוצות לצעירים אחרי צבא ולסטודנטים ועבודה זו נפוצה ביותר גם אצל בני נוער מתחת לגיל 18 – ע"פ נתוני משרד התמ"ת 12.6% מבני הנוער שהועסקו בשנת 2008 באופן חוקי עבדו במלצרות (וויסבלאי, 2011).

בנוסף, במקומות שונים בעולם, כמו בארה"ב, זוהי אחת מן המשרות הנפוצות ביותר לנשים ללא השכלה תיכונית מלאה (Azar, 2005). אחת מן הסיבות העיקריות שבגינן צעירים ואחרים בוחרים בעבודה זו היא מפני שזוהי עבודה אשר לא דורשת הכשרה מקצועית פורמלית (למרות שיש להבהיר כי עבודת המלצרות היא לא עבודה קלה כלל – זוהי עבודה בה יש לעמוד על הרגלים כ-8 שעות, לעבוד מול לקוחות תובעניים ולעמוד בלחץ זמן), ניתן לעבוד בה במשמרות ובכך לשלב יחד עם העבודה לימודים או עבודות זמניות אחרות, ואף כמעט בכל מקום עבודה המלצרים יכולים לאכול ולשתות בעסק וכך לחסוך בהוצאות נוספות (אלון, 2009).

אחת הבעיות המהותיות בענף המלצרות היא הרמה הגבוהה של ניצול עובדים, בדומה לעבודות מזדמנות רבות.

המלצרות היא אחת מן העבודות המזדמנות, כשעבודות אלו בנויות על כוח עבודה בלתי מיומן ותחלופה גבוהה של עובדים, ואף העובדים אשר מועסקים בעבודות אלו הם בדרך כלל צעירים או חלק מאוכלוסיה מוחלשת ולא מודעים לזכויותיהם (הרפז, 2012).

בעבודות אלו, פעמים רבות עובדים אשר מתלוננים מפוטרים ללא כל פיצויים או התראה כחוק ומוחלפים במהירות באחרים (וויסבלאי, 2011). גורמים אלו מובילים בעלי עסקים רבים לנצל עובדים, דבר אשר מוגדר כהעסקה פוגענית. לא קיימת הגדרה אחידה להעסקה פוגענית, אולם מקובל לייחס אותה לקבוצה או לקטגוריה של עובדים, אשר עובדים בתנאים קשים, נחותים, מפלים ומשפילים, שיש בהם משום ביזוי זכויות הפרט וכבוד האדם (הרפז, 2012).

עבודת סמינריון יחסי עבודה – כך, בדומה לשאר העבודות המזדמנות, קיימים גם היבטים שונים של ניצול מלצרים ועובדים אחרים בענף המסעדנות. במקרים רבים מלצרים נדרשים להשלים מכספם חוסר כספי הנובע משולחנות שהם שירתו, ולעיתים גם כאשר אנשים בורחים מבלי לשלם מהמסעדה המלצר נאלץ לשלם על כך מכספו. מלצרים נדרשים לשלם גם על כלים שנשברים במקום העבודה, והמעסיקים פעמים רבות לא מפרישים כספים לפנסיה ואף לא לתשלום מיסים (פורטל העובדים, 2014).

היבטים נוספים של הפרת החוק הם אי תשלום בעבור נסיעות או עבור ישיבות צוות, ואף הנוהל המקובל בו לא נספרות למלצר בשעות עבודה בהן לא היו לקוחות. גם כאשר מלצר הוא מתגבר הוא מגיע למקום העבודה אבל לא מקבל כל שכר אם לא צריך אותו (וויסברג, 2012).

הסוגיה המרכזית בנושא ניצול המלצרים(עבודת סמינריון יחסי עבודה ) העומדת במרכז עבודה זו היא

עניין תשלום שכרם של מלצרים באמצעות הטיפים המתקבלים מהלקוחות, והשאלה האם המעביד מנצל את מתן הטיפים למלצרים בכדי לא לשלם להם שכר ע"פ החוק.

התשלום של טיפים למלצרים כחלק מהתשלום במסעדות ובברים הוא נוהג מקובל במדינות רבות בעולם וגם בישראל. עם השנים מנהג זה הפך לחובה בלתי ניתנת להפרה, עד שכיום כלל לא ברור האם חובה זו היא חובה חברתית הנובעת מנימוס או מנוהל חברתי מחייב, או שמא הטיפ הוא חובתו החוקית של הלקוח (פירר, 2013).

בישראל, הנוהג הקיים של השארת טיפ במסעדה או בבר הובילה עם השנים מעסיקים רבים לנצל את ההכנסה הזו של העובדים ולהתחמק מתשלום שכר מינימום לעובדים כמחוייב ע"פ החוק והם משאירים את ההכנסה של המלצרים מהלקוחות.

למעשה, לעיתים ניצול זה מוביל למצב בו מלצרים מגיעים למשמרת ולעיתים לא מרוויחים שקל במשך שעות – ואף במשך כל המשמרת, כפי שעולה מעדות של מלצרית בדיון בבית הדין האזורי לעבודה מהשנים האחרונות (תע"א (ת"א) 3215/10 ליאור יובל נ' המזרקה ניהול בתי אוכל בע"מ, 2013).

ניצול זה של העובדים בענף המלצרות נובע מהיעדר כל חקיקה המגדירה את מעמדם של הטיפים בחוק. לכן הכללים השונים למעמדם של הטיפים בישראל נקבעו ע"פ פסיקות בית המשפט בהתאם לחוקי העבודה הכלליים הקיימים (מרגליות ורבין-מרגליות, 2008). מאז הקמתה של מדינת ישראל היא מחוייבת בחקיקה של חוקי מגן אשר נועדו להגן על זכויות העובדים ואף חוקים אלו מטילים את החובה על המעביד להעניק זכויות בסיסיות לעובד – כגון הגדרת אורך יום עבודה, שכר מינימום, זכויות חופשה ועוד.

בארץ זכויות אלו הוגדרו בחקיקה עוד בתחילת דרכה של המדינה, בחוקים כגון חוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א-1951, חוק הגנת השכר התשי"ח-1958, חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987 ועוד רבים אחרים. חוקי המגן הללו הם דבר ההגנה הבסיסי על תנאי העבודה של העובד (רבין-מרגליות, 2011).

עבודת סמינריון יחסי עבודה

עולם המלצרות
היבטים חברתיים של מתן הטיפ
מתן טיפ: חובה חוקית או תשלום מבחירה של הסועד?
מעמדם החוקי של הטיפים כשכר בעולם ובישראל
פרקטיקות נפוצות לעקיפת החוק