ספורט מגדר ואהדה – סמינריון

היחסים המורכבים בין ספורט ומגדר

אוהדי הספורט הם לא מקשה אחת של אוכלוסייה הומוגנית, וגם אוהדים של אותה הקבוצה נבדלים אחד מן השני בהיבטים רבים (בן-פורת, 2007; רובין, 2009; Jenson, 1992).

אחת מן החלוקות הקיימות והרווחות של אהדה מוצגת ע"י בן-פורת (2007), המציין כי אפשר לחלק את קבוצות האוהדים לשתי חלקים – אוהד מסורתי קר ואוהד מסורתי חם. האוהד הקר מהווה את רוב אוהדי הספורט, אשר אלו האוהדים המתחברים לקבוצות הספורט שלהם דרך המרקע ואלו בד"כ מושפעים בצורה נמוכה יחסית מהקבוצה שלהם.

האוהדים החמים הם קבוצת האוהדים אשר קשורים לקבוצה שלהם באופן ניכר – הם מגיעים למגרשים וצופים במשחקי הספורט של הקבוצה בטלוויזיה רק כאשר הם לא יכולים להגיע למגרש, הם משקיעים משאבים נפשיים וכלכליים בקבוצה (רכישת מנויים ואביזרים נלווים), והספורט הוא המרכז של אורח החיים שלהם. אוהדים אלו קשורים בקבוצה ברמה בה הם כבר לא חופשיים והם משועבדים לדפוס החיים המשותף לאוהדי הקבוצה – הופעה בהתאם לצבעי הקבוצה, שירים שהוא ישיר במגרש, ופרשנות לאירועים שהתרחשו על המגרש. (Sandvoss, 2005).

האוהדים החמים הם אלו המוכרים לכולנו כאוהדי ספורט אשר מגיעים למגרשים ומוצגים ע"י התקשורת המסקרת אירועים אלו. ע"פ ג'נסון (1992 ,Jenson) אוהדים אלו נחלקים בייצוג התקשורתי שלהם לשני מודלים שליליים – אוהדים אובססיביים ואוהדים היסטריים.

מודל האוהדים ההיסטריים הוא המודל אשר תופס את רוב הכותרות התקשורתיות בשיח הנוגע לאוהדי ספורט. תחת מודל זה האוהד נתפס ומוצג כאדם לא רציונלי המושפע מכוחות חיצוניים, ואלו קיבלו כינויים רבים והבולט בהם הוא

"חוליגנים של ספורט".

אלו האוהדים אשר להם מיוחסים המקרים הרבים (ובמיוחד בישראל) של אלימות והתפרעויות, ותופעה זו אף נחקרה לעומק בעולם בשל ההשפעה החברתית השלילית שלה.

לעומת אלו, מודל האוהד האובססיבי מוכר לא רק בנוגע לאוהדי ספורט אלא גם בהקשר לאהדה של מוזיקאים ותוצרי תרבות אחרים. אוהד זה מוצג כאדם רדוף אשר עוקב באופן אובססיבי אחרי מושא הערצתו, עד לרמה של סטייה והתנהגות פתולוגית.

חלוקה נוספת מוצגת ע"י רובין (2009), אשר נוגע באוהדי הספורט ובשינויים שהם עוברים לאורך השנים כחלק מהתפתחות הספורט והכדורגל בפרט. הוא מחלק את אוהדי הספורט לאוהד המסורתי והצרכן האורבאני, כשאוהדים אלו נבדלים אחד מהשני בעצמת האהדה לקבוצה ובמניעי האהדה.

השינויים באופן בו מועדוני הספורט הגדולים נוהלו בבריטניה ובעולם השפיעו עמוקות על האוהדים, באופן בו מועדוני הקבוצות עברו מידיים קהילתיות לידיים פרטיות. האוהד המסורתי הוא בדרך כלל בן המעמד הנמוך, אשר רואה בקבוצת הספורט המקומית כמקור להזדהות אישית, ומוצא בקבוצה מכנה משותף לזהות מעמדית וקהילתית. אך עם השינויים בקבוצה התפתח הצרכן האורבאני, שהגיע להזדהות עם הקבוצה כאשר זו הפכה לבעלת מעמד חברתי גבוה יותר ובתקופה בה היוקרה של הספורט החלה לעלות. אלו רואים את האהדה לקבוצה כמעין סמל סטטוס גבוה, והיחס של אלו לקבוצה שונה לחלוטין :

הם נמשכים בד"כ כלל למועדוני הספורט העולמיים המוצלחים, כגון קבוצת הכדורגל של ברצלונה שהפכה למעין מותג יוקרתי מודרני. מועדונים אלו מסמלים לאוהדים הצלחה, מקצוענות, עושר ויוקרה חברתית – ואלו התכונות איתם האוהדים הללו מזדהים.

 

היחסים המורכבים בין ספורט ומגדר

עבודה זו מתייחסת כאמור לנשים אוהדות ספורט, ובהתאם יש צורך לעמוד על הקשר ההדוק בין מגדר לספורט. ע"פ בן-פורת (2008), הספורט בעבר נחשב לתחום עיסוק גברי בלבד, והדרת הנשים מעולם הספורט היא חלק מיחסים מגדריים אי-שוויוניים אשר היו קיימים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ברמה מסוימת, הדרת הנשים קיימת גם היום בתחומים רבים בחברה ובהם הספורט.

הטענה המרכזית בנוגע למערכת היחסים שבין הספורט והזהויות המגדריות היא שהספורט למעשה מנציח את התפיסה החברתית הפטריארכלית הקיימת בחברה המערבית.

מאז תחילתו של הספורט המאורגן מערכת היחסים בין הנשים לייצוגן בעולם הספורט היתה אי-שוויוניות, וגישות מחקר מגדריות מציגות את הספורט כמכשיר מתוחכם וסמוי דרכו בעלי הכוח מטמיעים ערכים מגדריים פטריארכליים.

הציפיות השונות בין נשים וגברים בעולם הספורט ביחס למינון פעילות הספורט ואופי הפעילות מכוונות את אלו לשמור על התפקידים המגדריים הקיימים ומקבעים את האבחנות בין המינים (תמיר וברנשטיין, 2013).

נשים אוהדות ספורט ומאפייניהם

כפי שהיה אפשר להבין מהעבודה עד כה, העיסוק בספורט נחשב באופן מסורתי כמשוייך לגברים בלבד, והנחה זו עדיין קיימת בעולם המודרני.

בדומה לכך, גם האהדה לספורט נתפסת כשייכת לגברים בלבד. מצב זה בולט במיוחד בתחומי ספורט שנתפסו תמיד כגבריים כגון כדורגל – למרות שישנם נשים שחקניות, ליגות לנשים בלבד ואף לא מעט אוהדות ספורט.

ע"פ בן-פורת (2007):

מצב זה נובע הן מהאגרסיביות שבכדורגל, דבר אשר כאמור משייך אותו לענפי הספורט הגבריים, ומתפיסה פטריארכלית המניחה כי ספורט זה מטפח תכונות גבריות ואף מכין את הצעירים למלחמה.

כאשר נוגעים באהדה של תוצרי תרבות באופן כללי, הספרות המחקרית מציינת כי ישנם תחומי אוהדים המשויכים באופן מובנה ונוקשה לכל מגדר. גברים נתפסים כאוהדים ספורט, תכניות אלימות (סרטי אימה וכדומה), חוברות קומיקס וכדומה. לעומת זאת, נשים נתפסות בחברה כאוהדות זמרי פופ, כוכבי קולנוע, ואף ספרים רומנטיים.

אך התפיסה המסורתית הזו נתונה לשינויים רבים, וככל שהשנים עוברות ישנן יותר ויותר נשים אשר אוהדות תחומים שנתפסו עד כה כגבריים בלבד בתחומים רבים – ובולטות בכך נשים אוהדות ספורט (Sandvoss, 2005).