סמינריון CBT

CBT בעיצוב התנהגות בית ספרית בקרב מתבגרים עם ADHA/ADD

גישת CBT

גישת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (Cognitive – Behavioral Therapy – CBT) הינה גישה טיפולית שהתפתחה בתחילת שנות ה- 60 של המאה ה- 20, וחוללה מהפיכה בתחום הטיפול הנפשי והפסיכולוגי. בניגוד לטיפולים בעלי האופי הפסיכודינמי שאפיינו את המחצית הראשונה של המאה ה- 20 וביקשו לבחון קונפליקטים פנימיים ולהעביר אותם מן הלא-מודע אל המודע, הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי התמקד בשינוי התנהגותי שמתבסס על למידה של דרכי חשיבה חדשות. הטענה בבסיס הגישה היא שאנשים מפגינים התנהגויות שאינן סתגלניות בגלל טעויות קוגניטיביות ספציפיות, ושכאשר מאתרים את סוג הטעות הקוגניטיבית שעליה מתבססת התנהגות בעייתית כלשהי, ניתן לתת למטופל כלים לשנות את ההתנהגות על ידי עבודה על שינוי התפישות הקוגניטיביות (A, AA& AA, 2019).

הגישה מעוגנת בתיאוריות של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ולכן, היא עושה שימוש בפונקציות של עיבוד מידע כדי לתקן למידה לא-מסתגלת שהפציינט רכש בעבר, ולשנות את סגנון המחשבה המוטה או המוטעה שלו. הנחת הבסיס של הגישה הטיפולית היא שאם אדם ידע להגיע למסקנות מדויקות יותר ויעילות יותר בקשר לכל סיטואציה נתונה שבה הוא נמצא, אז התגובה שלו לאותה סיטואציה תהיה אדפטיבית יותר. "המערכת הקוגניטיבית" היא זו שמייצרת את התפישות, הפרשנות, והענקת המשמעות שהאינדיבידואל מבצע, כאשר הוא מקבל קלט מהסביבה. התאמת המערכת הקוגניטיבית תוביל לתפישות, פרשנות והענקת המשמעות מדויקים ויעילים יותר, ולכן תשפיע על האופן שבו אותו אדם מתייחס לקלט המתקבל. מכאן שעבודת הטיפול בגישת ה- CBT היא לתת למטופל את הכלים לפענח את סביבתו באופן הנקי מהטיות (Aet al., 20201815).