סמירניון השפעת התנועה על ילדים בגן ובכיתה א׳

התנועה היא צורה בסיסית של חוויה ותקשורת(Koff, 2000), באמצעותה הילדים לומדים להתמודד עם משימות בחיים ( שריר, 2008 אצל וולטר, 2011). כמו כן, הריקוד הוא דחף וצורך אנושי בסיסי. כל אדם מסוגל להשתמש בגופו ולבטא את עצמו, רעיונותיו ורגשותיו באמצעות התנועה (רונן, 2011). ילדים לומדים להניע את גופם, לפתח דמיין, ולהביע את מחשבותיהם באמצעות ריקוד. מבנה המעגל משמש אותנו פעמים רבות במהלך חיינו, לרוב כאשר אנו נמצאים במפגשים חברתיים(וולטר, 2011). מחקר זה בא לדבדוק תרומתו והשפעתו של המעגל על התחום הרגשי-החברתי ובודק האם ריקוד במעגל תורם לוויסות רגשי ולשליטה עצמית ומשפר את האינטליגנציה הרגשית  אצל ילדים בגיל הרך.

היום אנו חיים בעולם הפוסט-מודרני, שקצב חיים מהיר מסמל הצלחה ושגשוג, ההורים נמצאים בעבודה שעות רבות והילדים מבלים רוב השעות שלהם עם צעצועי פלסטיק, משחקים אלקטרוניים, מחשב וטלוויזיה כבר מגיל הגן. בנסיבות אלו, הילדים מתקשים לפתח מיומנויות מוטוריות או כישורים חבריתיים בניגוד לטבעם.

התפתחות הרגש הינו אחד הבסיסים להבניית אופי האדם ותשתיות אלו בתחום המוטורי, הקוגניטיבי, והחברתי והרגשי נבנות בתקופת גיל הרך. עיצוב אישיותו של הילד הצעיר הוא תהליך מורכב ורב-צדדי תהליך זה מתבטא בהתפתחות הגופנית-מוטורית, בהתפתחות הקוגניטיבית ובהתפתחות הרגשית-חברתית. ולכן החוויות שהילד עובר בתקופה זו משמעותיות ביותר לחיים וקיימת השפעה רבה לערכים והרגלים עתידיים כאדם בוגר. סרוף (1998) גורס, כי כיום יותר ויותר ילדים נכשלים ביצירת קשר חברתי בתוך חברת הגן ומתנסים בתסכולים ולחץ העלול להזיק להתפתחות התקינה בתחום הרגשי. רמת התסכול שהילדים בגיל הרך חווים גבוהה ואף מסוכן, מכוון רמת מסוגלותם לבטא את רגשותיהם באופן מילולי  נמוכה יחסית למבוגרים.  גולמן (Goleman, 1995) מדגיש שההצלחה בהשתלבות חברתית עתידית תלויה באינטליגנציה הרגשית של אדם מאשר באינטליגנציה הקוגניטיבית. מאייר וסאלוביי (Mayer & Salovey, 1997) טבעו את המונח "אינטליגנציה רגשית", בהתייחסם ליכולת התמודדותם של אנשים שונים עם רגשות, הכוללת למודעות עצמית לרגשות, ניהול רגשות, מוטובציה עצמית, זיהוי רגשות וניהול מערכות יחסים.

התנועה היא צורך ראשוני כמו מזון, שינה ואהבה (קוטלר, 2007 אצל וולטר, 2011) באמצעותה בילדים לומדים להתמודד עם משימות שונות בחיים, לשלוט בתנוע ולנוע ביעילות במרחב. כמו כן, התנועה היא צורך בסיסית של חוויה ותקשורת, כאשר התנועה הופכת לצורה של ריקוד, ניתן להתנסות על ידי הכישורים המשתתפים בהתנסות: החושי, התנועתי, התפישתי, החברתי והרגשי, כל אחד מהם בנפרד או כחוויה התפתחותית כוללת ומשולבת (Koff, 2000 אצל וולטר, 2011).

האמירה "נפש בריאה בגוף בריא" צופנת בחובה קריאה לפעילות גופנית באופן סדיר) מיכלוביץ, (1992 . אמירה זו מקבלת משמעות רחבה הרבה יותר כשמדובר בגיל הרך. מפני שבעצם, עבור הילד, התנועה והפעילות הגופנית הם היסוד והמקור להתפתחותו. אך מה שמיחד את התחום הגופני-מוטורי, הוא ההשתייכות לאלה מבין תופעות החיים שאפשר רק להתנסות בהן. ניתן לסכם, כי התנועה משפיעה על תפקודו של האדם במגוון תחומים המסייעים להתפתחותו והדרושים לו על מנת להתקיים. תחום מרכזי וחשוב אשר מושפע רבות מן הפעילות התנועתית הינו התחום הרגשי-חברתי (וולטר, 2011).

ריקוד מצורות אמנות הקדומות ביותר. זוהי שפה אמנותית שבה מבטא האדם את עצמו ויוצר תקשורת עם זולתו באמצעות בתנועה. הריקוד הוא דחף וצורך אנושי בסיסי. כל אדם מסוגל להשתמש בגופו ולבטא את עצמו, רעיונותיו ורגשותיו באמצעות התנועה, ובכל חברה קיימים ריקודים יחודיים (רונן, 2011). ריקודי –עם(  Folk Dances) בעמים אחרים, המכונים לעתים " ריקודי איכרים" או "מחול לאומי", נוצרו בראשיתם בחברה הכפרית בהשפעת ריקודים שקדמו להם. בראשיתו הריקוד היה ביטוי רגשות דתיים ואמצעי סויוע להתגבר על פחדים, לעודד ולהלהיב אנשים(Brinson, 1991). בשנים האחרונות גדל המספר של מוסדות חינוכיים  הבוחרים בריקודי העם כתכנית הלימודים. במהלך הריקוד הקבוצתי, הילדים חייבים להיות מסוגלים להתאים את תנועותיהם לתנועות רקדנים נוספים, על מנת לזוז ביעילות עם שאר חברי הקבוצה וכדי לשמור על יחסים הולמים עם שאר החברים כאשר מתנועעים בצורות שונות. פעולה זו דורשת איפק, שליטה וויסות רגשי (וולטר, 2011). ברוטונוב (1982) מציינת כי המבנה הגיאוגרפי של הריקוד העממי בנוי על המושג " ביחד" ו "בצוותה" ונותן ביטוי לשמחה של שותפות והדדיות. היא מוסיפה כי היצירה העממית היא קולקטיביזם ומביעה רגשות ומחשבות משותפים לכלל האדם ולא משהו אינדיבידואלי אישי פרטי. יצירה זו שייכת לכולם.

במחקר שלי בחרתי להתמקד בשני תחומים משמעותיים בהתפתחות הילד כשלמות: התחום המוטורי והתחום הרגשי. ברצוני לבדוק את השפעת ריקודי עם על יכולת השליטה העצמית וויסות רגשי אצל ילדים בגיל הרך. שליטה עצמית וויסות רגשי נובעים בעיקר מתוך התחום הרגשי, אך היא בלתי נפרדת מן התחום החברתי שכן הסביבה תורמת רבות לתחושה זו ומניעה אותה שלא היו מתקיימים אילולא חי האדם בתוך החברה בעלת נורמות התנהגות . אחד המרכיבים החשובים בעיצוב אישיותו של האדם בכלל ושל הילד בפרט היא יכולת השליטה העצמית או וויסות עצמי. האדם לומד לשלוט על עצמו על-ידי כך, שהוא לומד לשלוט על הגירויים הפנימיים. לכן, יש חשיבות מיוחדת לפיתוח הרגישות לתחושות הפנימיות.

באמצעות ההתנסות התנועתית לומד הילד לשלוט בגופו, כלומר הוא לומד להיות ער לתגובות גופו ותנועתיו. המודעות היא המפתח ליכולת שלנו לשנות דברים סביבנו ובעיקר בעצמנו (קופרמן, 2004).

מחקר זה התבצע במסגרת שני הגנים