סמינריון מודל חמשת הגורמים חמלה עצמית ומודעתיות

מודל חמשת הגורמים

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את מארג הקשרים שבין תכונות האישיות של נוירוטיות, פתיחות לחוויה, חמלה עצמית ומודעתיות לבין סגנון חשיבה רומינטיבי ורפלקטיבי. יחד עם זאת  לנוכח המחקרים המעידים על השפעתה של תרבות בעיצוב תהליכים פסיכולוגיים שונים , המחקר הנוכחי יבחן את מארג הקשרים ב

מודל חמשת הגורמים (FFM) Five Factor Model  של האישיות מאורגן  במבנה  היררכי  של תכונות האישיות בחמישה מימדים בסיסיים: נוירוטיות, מוחצנות , נעימות, מצפוניות, ופתיחות לחוויה (McCrae & John ,1992). חמשת המימדים מספקים מיון מקיף של תכונות האישיות ׁ(Digman ,1990; McCrae & Costa, 1987 ) . תפיסתו הכוללת של המודל והיותו ישים מעבר לתרבות הוכח מחקרית על ידי שימוש בשמות תואר טבעיים של השפה ושאלוני אישיות המבוססים תיאורטית. לפיכך, המודל מייצר  שפה משותפת לפסיכולוגים ממסורות שונות וישים בתחומים רבים החל באבחונים קליניים וכלה בתחום ההשמה האירגונית ( McCrae & John, 1992).

ממד  בסיסי ראשון  המכונה  נוירוטיות( Neuroticism)  , מייצג את ההבדלים הבין אישיים  בנטייה לחוות מצוקה ובסגנון הקוגניטיבי וההתנהגותי שנגזר מנטייה זו.  ציון גבוה במימד זה מעיד על  קיומה של חוויה שיש לה השפעה שלילית מתמשכת ( Watson & Clark ,1984) ולכן לאינדיבידואלים  אלו ישנה הנטייה לפתח הפרעות פסיכיאטריות מגוונות (Zonderman ,Stone ,& Costa,1989). תלונות חוזרות  ונשנות של אינדבידואלים  על  מתח עצבי, דכאון, תסכול, ומודעות עצמית מוגברת  קשורים לחשיבה בלתי הגיונית, דימוי עצמי נמוך, שליטה נמוכה בדחפים וחשקים, תלונות סומטיות והתמודדות בלתי אפקטיבית ((McCrae & Costa  ,1987 . ממד זה מאופיין ב: חרדה, דיכאון ,כעס, מבוכה, דאגה, רגשנות, וחוסר  ביטחון (McCare & John, 1992)בקצה השני על קו הרצף של  נוירוטיות מצויה היציבות הרגשית.

ממד בסיסי שני המכונה  מוחצנות   (Extraversion) , מניח בבסיסו קבוצה נרחבת של תכונות אישיות  הכוללות חברותיות, אקטיביות ונטייה לחוות רגשות חיוביים של אושר ועונג (Costa  &  McCrae, 1992) ׁאינדבידואלים בעלי ציון נמוך במימד זה מתוארים כשקטים, מאופקים, ביישנים ונסוגים לתוך עצמם (John, 1990a) . בקצה השני  על קו הרצף של מוחצנות מצויה המופנמות.

ממד בסיסי שלישי המכונה נעימות (Agreeablness) , טומן בחובו את האספקטים היותר אנושיים של האנושות. בקצה האחד של המימד מצויים מאפיינים כגון אלטרואיזם, הזנה, דאגה ותמיכה רגשית ובקצה השני של המימד מצויים מאפיינים  כגון עוינות ,אדישות לאחרים, אנוכיות, רצון להרע,וקנאה באחר (  (Digman, 1990. נעימות הינה בעיקרה גורם המסמן התנהגות בין אישית. אינדבידואלים הגבוהים במימד זה הינם בטוחים, סימפטיים ומשתפי פעולה, נמוכים במימד זה הינם צינים, קשים , אדישים לזולת ועוינים (Costa & McCrae, 1992) . בקצה השני על קו הרצף של נעימות מצויה העוינות.

ממד בסיסי רביעי המכונה  מצפוניות (Conscientiousness),בדומה לממד הנעימות הערכתו גבוהה עד מאוד.  שני המימדים הללו גם יחד נחשבים קלאסיים במובן של היכולת שלהם לתאר אידבידואלים " כטובים"  לעומת "רעים" ו "נחושים" לעומת "חסרי כוח רצון". חלק מאינדבידואלים אלו הם יסודיים, מסודרים, מאורגנים היטב, חרוצים, ומכווני הישג בעוד שחלק מאינדבידואלים אלו אינם כאלה כלל וכלל. ניתן לתקף דיווח עצמי של מאפיינים אלו  באמצעות קבוצת השווים או דירוג של בן הזוג McCrae & Costa, 1987)). בקצה השני על קו הרצף של מצפוניות מצויה העדר המצפוניות.

מימד חמישי המכונה  פתיחות לחוויה (Openness to experience) ,מתאר קונסטלציה רחבה יותר של תכונות. גבוהים במימד זה הם אינדבידאולים בעלי דמיון רב, רגישים לאומנות וליופי, ויש להם חיי נפש מורכבים ועשירים, הם מסוקרנים אינטלקטואלית, מתנהגים בגמישות רבה ואינם דוגמטים ביחס לעמדותיהם וערכיהם. ולמרות כל זאת תכונות אלו לא בהכרח מעידות על בריאות נפשית  טובה או על אינטליגנציה  גבוההMcCrae & Costa, 1985;  McCrae & John,1992 ) (. בקצה השני על קו הרצף  של פתיחות לחוויה מצויה השמרנות.

טרפנל וקמפבל (Trapnell & Campbell, 1999) היו הראשונים לקשור בין  נוירוטיות ורומינציה. מאז  הבחנה בסיסית זו הצטברו ראיות המדגימות  שרומינציה ודאגה  אכן קשורים  לנוירוטיות ׁׁ( Davey & Tallis, 1994; Keogh, French  & Reidy,1998; Lam, Smit

h, Checkley , Rijsdijk & Shame, 2003 ;Roberts ,Gilboa  & Gotlib, 1998  ) . הראיות האמפיריות הללו  ביססו את האפשרות למוריס ועמיתיו (Muris  ,Rolefs, Rassin, Ingmar & Mayer ,2005) להניח מודל מתווך שבמסגרתו נמצאו מתאמים מובהקים בין נוירוטיות, רומינציה ודאגה.  תוצאות אלו מבהירות שדאגה ורומינציה כגורמים קוגניטיביים  קשורים לנוירוטיות, יתר על כן כאשר מחזיקים קבוע את הנוירוטיות המתאם בין רומינציה ודאגה נעלם. ממצאים אלו לא רק שמציעים שרומינציה ודאגה הם אינדיקטורים לנוירוטיות, אלא שהם גם מצביעים שנוירוטיות מסבירה את התכונות המשותפות של הגורמים הקוגניטיביים הללו.רולופס ועמיתיו  ( ׁRoelofs,  Huibers, Peeters, Arntz & Van Os , 2008  ( הוכיחו כי נוירוטיות תהיה במתאם חיובי עם רומינציה ודאגה ולכן  רומינציה ודאגה  תהיינה  קשורות לסימפטומים של דיכאון וחרדה ואלו יופחתו או יעלמו  כאשר נחזיק קבוע  את רומיניצה ודאגה. תרומתו של מחקר חוזר זה הוא בתיקוף המודל המתווך של מוריס ועמיתיו (Muris et al.2005)  המניח את הקשר בין נוירוטיות לרומינציה .

הרבס וואזקוז (Hervas & Vazquez, 2011)  טוענים שלמרות שפע הממצאים והמחקרים החוקרים אינם עומדים  על טבעם של הקשרים שבין נוירוטיות לרומינציה כפי שמבקשים לעשות הרבס וואזקוז (Hervas & Vazquez, 2011) .ראשית, נוירוטיות הינה הגורם הרלבנטי ביותר העומד בבסיס התגובה הרומינטיבית. שנית, מספר מחקרים הוכיחו שנוירוטיות יכולה  להיות גורם הפגיעות במספר הפרעות קליניות כגון דיכאון(ׁKendler, Kessler, Neale, Heath & Eaves, 1993).  הקשר בין נוירוטיות ורומינציה יכול להיות מוסבר על ידי הגורם המתווך של  יצור-עודפות רגשית, קרי נטייה כרונית להגיב לאירועים במספר גבוה של רגשות שליליים עודפים ביחד עם עצבות. הדגש הוא על מספר הרגשות המיוצרים על ידי היחיד ולא על  תדירותם או משכם. ואכן בשלושת המחקרים  שערכו  הרבס  וואזקוז (Hervas & Vazquez ,2011) נמצא מתאם גבוה בין יצור- עודפות רגשית  לסגנון חשיבה רומינטיבי. מתאם זה מצביע על כך שמצבור רגשות שליליים יכול להיות קריטי להבנת תגובות רומינטיביות. כמו כן נמצא שעודפות רגשית שלילית  מתווכת באופן מלא  את הקשר שבין נוירוטיות לסגנון רומינטיבי. אם כן יצור-עודפות רגשית יכולה להסביר באופן חלקי מדוע אנשים גבוהים בנוירוטיות נוטים להגיב לאירועים שליליים באופן רומינטיבי. יתר על כן, המחקר הנוכחי  הראה גם שהיכולת להגיב בתוך תווך רחב של רגשות-שליליים וחיוביים כאחד ,לסיטואציות שונות מוביל לתגובה  סתגלנית- רפלקטיבית. תוצאה זו תומכת במחקרים קודמים ( Kang &   Shaver, 2004; Lindquist & Barret, 2008ׂ) הטוענים שמורכבות רגשית המוגדרת כהתנסות בטווחים רחבים של רגשות (לא רק שליליים) מקושרת לתוצאות טובות יותר, קרי מורכבות רגשית מחלישה את הקשר בין נוירוטיות לרומינציה.

פתיחות לחוויה מעידה על נטייה לחקירה רגשית ואינטלקטואלית(De Raad & Schouwenburg, 1996; McCrae & Costa, 1997; 2004ׁׁׂׂ)ועל  סקרנות (McCrae & John , 1992).לפיכך, אנשים הפתוחים לחוויה הם בעלי אוריינטציה ביחס למידע חדש , מתבוננים בקוגניציה שלהם במטרה לחקור את מסגרת ההתייחסות שלהם (Tindale, Sheffey & Scott, 1993 ; Harris, 2004). חקירה מסוג זה מעידה על סקרנות אינטלקטואלית ולאו דווקא על מסוגלות אינטלקטואלית (McCrae, 1994). פתיחות לחוויה נמצאה לראשונה במתאם חיובי עם רפלקציה על ידי טרפנל  וקמפבל(Trapnell & Campbell, 1999 ).

 

חמלה עצמית ומודעתיות

לדעת נאף (Neff, 2003a) הבניית החמלה העצמית כמושג נוצרה הודות לדיאלוג מתמשך בין הפילוסופיה המזרחית ,הבודהיזם בפרט, והפסיכולוגיה המערבית (Epstein,1995; Mollino,1998 ;Rubin,1996; Watson , Batchelor, & Claxton, 1999 (. האחרונה רואה את המושג חמלה כפתיחות והנעה לסבלם של אחרים כך שאדם יחוש תשוקה עזה להקל על סבלם, לעומת זאת הפילוסופיה הבודהיסטית מאמינה שמין ההכרח לחוש חמלה כלפי עצמינו בדיוק באותו האופן שבו היא מופנית לאחרים .

הגדרת החמלה העצמית  כפי שמציגה אותה נאף (Neff, 2003a) היא אינטגרציה בין שתי התפיסות ולכן טומנת בחובה  את החמלה כלפי האחר וגם את החמלה כלפי העצמי. החמלה העצמית  היא עמדה הכוללת  פתיחות והנעה ביחס לסבל של עצמי, יכולת לחוות רגשות של חיבה עצמית ודאגה כלפי עצמי, גילוי הבנה המאפשר יצירת עמדה נטולת שיפוטיות ביחס לפגמים ולכישלונות של עצמינו ולבסוף הכרה שהחוויות האישיות של האדם הן חלק מהחוויה המשותפת לכלל האנושות. הגדרה זו שוללת כל לגיטימציה של אנוכיות , ריכוז בעצמי או מיקום העצמי בראש סדר העדיפויות. לחלופין הגדרה זו דורשת מהאדם הכרה בכך שהסבל, הכישלון והפגמים הם חלק מהמצב הקיומי האנושי ושכלל בני האדם ובתוכם הוא עצמו ראויים לחמלה. מצב  של הזדהות יתר  עם סיטואציה מובילה לרחמים עצמיים, תחושת העצמי של היחיד מרוכזת כולה בתגובותיו הרגשיות והסובייקטיביות עד שכמעט הולכת ונסגרת האפשרות להרחיק את עצמו מהסיטואציה ולאמץ גישה אובייקטיבית הרבה יותר .(Bennett-Goleman, 2001) תהליך של חמלה עצמית דורש מהיחיד לאמץ פעולה מטא- קוגניטיבית המאפשרת הכרה בחויות המיוחסות לעצמי ולאחר. תהליך זה נוטה לשבור את המעגל של התבוננות בעצמי והזדהות יתר. ולכן , מחד חמלה עצמית  מפחיתה רגשות נפרדות ממוקדי אגו ומאידך גיסא מעלה תחושות של קשרי גומלין הדדיים. בנוסף לכך  התהליך של חמלה עצמית מאפשר ליחיד לחוות את חויותיו בפרספקטיבה רחבה יותר כך שמידתיות הסבל  נראית בהירה הרבה יותר(Neff, 2003a).

לסיכום, על פי נאף (Neff, 2003)  הגדרת החמלה העצמית מביאה לידי ביטוי שלושה רכיבים בסיסיים: (1) הרחבת חיבה עצמית והבנה עצמית לעומת שיפוט עצמי  וביקורת עצמית נוקשה. (2) ראיית החוויה האישית כחלק מחוויה אנושית גדולה יותר , קרי ראיית האנושיות המשותפת לעומת  הבדלות ובידוד. (3) החזקת מחשבות ורגשות כואבים במצב של מודעתיות מאוזנת ולא במצב של הזדהות יתר עמם. שלושת הרכיבים של חמלה עצמית נחוים בנפרד ומובחנים קונספטואלית ,אבל הם נוטים ליצור זה את זה.  כך למשל, הקבלה המונחת  ביסוד המודעתיות מפחיתה את השיפוט העצמי. באופן הפוך, אם אדם יפסיק לשפוט ולנזוף בעצמו לזמן ארוך דיו הוא יוכל לחוות מידה של חיבה עצמית, ההשפעה של חויות רגשיות שליליות תפחת, כך שיהיה לו קל יותר לשמור על מודעות מאוזנת של רגשותיו ומחשבותיו. באופן דומה, ההבנה שהסבל והכישלונות האישיים היא מנת חלקם של אחרים מפחיתה את מידת האשמה והשיפוט העצמי ואלו מפחיתים את תחושת הבידול והבידוד.

חוקרים רבים טענו שאימוץ עמדה חומלת כלפי העצמי תוביל לכדי איזון פרספקטיבה מנטלית הידועה כמודעתיות) ׁׁׁ      Goldstein & Kornfield ,1987; Gunaratana ,1993 ;Hahn,1976 ;Kabat-Zinn,1994 ; Langer ,1989ׂׂ( .מודעתיות הינה מצב תודעתי מקבל, נטול שיפוטיות, שבו יחידים מתבוננים במחשבותיהם ורגשותיהם הקיימים מבלי לשנות אותם או להרחיקם, ומבלי להיסחף בעקבותהם (  Hayes, Strosahl, & Wilson, 1999 ;Martin ,1997; Teasdale, Segal, Williams, Ridgeway, Soulsby & lau, 2000  ).  נאף וגרמר (Neff & Germer, 2013) עמדו על ההבדלים בין מודעתיות כרכיב בחמלה עצמית ומודעתיות כמושג העומד בפני עצמו . מודעתיות כרכיב בחמלה עצמית משויכת למודעות מאוזנת, למחשבות ולרגשות שליליים הקשורים לסבל האנושי. לעומת זאת, מודעתיות כמושג העומד בפני עצמו מיוחסת ליכולת להפנות תשומת לב מלאה לכל התנסות באשר היא – חיובית, שלילית או ניטרלית -באופן מקבל ושליו. הבחנה נוספת בין מודעתיות לחמלה עצמית נעוצה במושא המודעתיות (Germer, 2009). מודעתיות כמושג העומד בפני עצמו מכוון לחוויות הפנימיות של האדם כלומר לתחושות הנחוות בזמן הווה: תחושות, רגשות מחשבות (למשל כאב גב) , ואילו מודעתיות כחלק מחמלה עצמית תהיה מכוונת לאדם כמתנסה בחוויה (הסבל של האדם כתוצאה מכאב גב).

במחקר שערכה נאף (Neff, 2003a)  לתיקוף שאלון חמלה עצמית נבדק  הקשר בין חמלה עצמית לרומינציה. נמצא מתאם שלילי מובהק בין חמלה עצמית לרומינציה ומחשבות מדכאות. משמעות המתאם היא שיחידים בעלי חמלה עצמית גבוהה מציגים דפוסים רגשיים שונים מאשר יחידים עם חמלה עצמית נמוכה. קרי, יחידים עם חמלה עצמית גבוהה  נוטים להבין טוב יותר את עצמם ולכן ישנה בהירות ביחס לרגשותיהם. תוצאות אלו מאששות את הנחת היסוד שהכוונה בחמלה עצמית איננה היסחפות אחר הרגש או ניסיון לדכא את הרגש. נאף ועמיתיה)  Neff ,  Kirkpatrick  &  Rude, 2007  ) ערכו מחקר יישומי שמטרתו לבדוק האם שינויים ברמת החמלה עצמית קשורים בעליה בבריאות הפסיכולוגית. נצפה שחמלה עצמית תהיה במתאם  שלילי עם רומינציה והדחקת מחשבות מאחר וחמלה עצמית דורשת מהאדם לנקוט בגישה מאוזנת ביחס לחויות הרגשיות שלו כך שהאדם לא ישקע ברגשותיו או יברח מהם. התוצאות הצביעו על כך שנבדקים שחשו עליה בחמלה העצמית שלהם חוו עלייה ביכולת החברתית שלהם והפחתה בביקורת העצמית, דיכאון, רומינציה, הדחקת מחשבות וחרדה.  לאחרונה מצאו סאמאי ופאראהני Samaie & Farahani  ,2011)  ) שחמלה עצמית קשורה בקשר שלילי עם רומינציה לעומת מתאם חיובי מתון עם רפלקציה עצמית. המתאמים שבין המשתנים הראו שלרומינציה מתאם חיובי מובהק עם חרדה ולרפלקציה עצמית מתאם שלילי עם חרדה. בהתאם לספרות מחקרית קודמת, הממצאים מראים שרמה גבוהה של רומניציה קשורה באופן מובהק עם חרדה גבוה, לעומת זאת דרגה גבוהה של רפלקציה עצמית קשורה באופן מובהק עם חרדה נמוכה לכן  הקשר בין רומניציה ורפלקציה לחרדה ממותן על ידי חמלה עצמית. אם כן לחמלה עצמית גבוהה שני תפקידים מחד מפחיתה את הקשר החיובי בין רומניציה לחרדה ומאידך מגבירה את הקשר  השלילי בין רפלקציה עצמית וחרדה.

סמינריון מודל חמשת הגורמים חמלה עצמית ומודעתיות

במחקר שנעשה על ידי  בלט ((Blatt, 1995, והתמקד ברכיביה של חמלה עצמית נמצא שנבדקים בעלי ביקורת עצמית גבוהה יקדישו את כל תשומת ליבם ומחשבתם לכישלון, קרי יטו לרומינציה. במחקר אחר נמצא קשר חיובי בין ביקורת עצמית לרומינציה (Powers, Koester & Zuroff, 2007) ואף נמצא כי רומינציה ודחיינות מתווכות את ההשפעה של ביקורת עצמית על התקדמות לעבר מטרות.  נאף  (  (Neff, 2003a, b; Neff, Kirkpatrick, & Rude , 2007 הוכיחה קשרים חיוביים בין רכיביה השליליים של חמלה עצמית;ביקורת עצמית, בידוד והזדהות יתר;לבין רומינציה. שלושת רכיבים אלה מבטאים שיפוט עצמי , הערכה עצמית שלילית והיסחפות אחר הרגש, בעת התמודדות עם ארוע מלחיץ וכואב. רכיבים אלו נמצאו בקשר חיובי עם חרדה, דיכאון, ביקורת עצמית, נוריוטיות, רומינציה, הדחקת רגשות ופרפקציוניזם נוירוטי.  בלט (Blatt, 1995, 2004) גרס שאינדבידואלים בעלי ביקורת עצמית גבוהה יקדישו את כל תשומת ליבם ומחשבתם לכישלון, קרי יטו לרומינציה. במחקר אחר נמצא קשר חיובי בין ביקורת עצמית לרומינציה (Powers, Koester & Zuroff, 2007) ואף נמצא כי רומינציה ודחיינות מתווכות את ההשפעה של ביקורת עצמית על התקדמות לעבר מטרות.  הופצינגר, ריינהרד וקוהנר (Huffziger, Reinhard & Kuehner, 2009)  מצאו קשר חיובי בין רומינציה לאינטרוספקציה ובידוד עצמי. נאף וגרמר (Neff & Gremer 2013) ראו בנטייה להיסחף אחר התמה המניעה את הסבל, כסוג של הזדהות יתר ולכן גרסה כי מדובר בסוג של רומינציה היוצרת מיקוד קשב עצמי מצומצם כך שההשלכות על הערך העצמי הן מוגזמות למדי.  לעומת זאת, אינדיבידואלים שנמצאו גבוהים ברכיביה החיוביים של חמלה עצמית (חיבה עצמית, אנושיות משותפת ומודעתיות) יפחיתו הדחקה של מחשבות לא רצויות ויכירו ברגשותיהם השליליים כמשמעותיים וחשובים (Leary,Tate, Adams, Allen & Hancock, 2007; Neff, 2003aׂׂׂ). כלומר רכיביה החיוביים של חמלה עצמית כרוכים בהתבוננות ברגשות ובמחשבות ולכן קשורים בחקרנות וסקרנות רפלקטיבית. לסיכום, חמלה עצמית כתכונת אישיות נמצאה קשורה לפסיכולוגיה חיובית, לשמחה, אופטימיות, תבונה, סקרנות וחקרנות, יוזמה אישית ואינטיליגנציה רגשית (Heffernan, Griffin, McNulty & Fitzpatrick, 2010 ; Hollis-Walker & Colosimo, 2011; Neff, Rude, & Kirkpatrick, 2007).

מודעתיות כמשתנה מרכזי (ולא כתת  סעיף בחמלה עצמית)  במחקר האמפירי  החל לקבל מקום בשיח האקדמי  לאחר שדיווחים עצמיים של מודעתיות גבוהה נקשרו  עם הפחתה בהימנעות מחויות, הדחקת מחשבות ורומינציה ,מאידך גיסא רמות גבוהות של מודעתיות נקשרו עם רמות גבוהות יותר של אינטליגנציה רגשית, ויסות רגשי וגמישות קוגניטיבית (Baer, Smith, & Allen,2004;Brown & Ryan,2003 ) .למודעתיות כמשתנה מרכזי שני אלמנטים מרכזיים: תשומת לב לחוויה הנוכחית בהווה בעודה מתרחשת והתייחסות לחוויה זו בסקרנות, פתיחות וקבלה(  Bishop, Lau, Shapiro, Carlson,Anderson, Carmody, Segal ,Abbey,Speca, Velting & Devine,  (2004.  מדובר בתהליך מטא-קוגניטיבי של ניטור, רגע אחר רגע, של קוגניציה, רגש, השקפה ותחושה, מבלי להיסחף למחשבות על העבר והעתיד (Garland, 2007; Lutz, Slagter, Dunne, & Davidson, 2008). היבטיה השונים של מודעתיות נמצאו קשורים לממד הפתיחות לחוויה (Costa & McCrae, 1992) וממד הפתיחות לחוויה קשור בקשר חיובי לרפלקציה  (Trapnell & Campbell, 1999).

פלדמן ועמיתיו (Feldman,Hayes,Kumar, Greeson, & Laurenceau, 2007 )  מצאו קשר שלילי בין מודעתיות לבין: ויסות רגשי בלתי מסתגל, הימנעות מחוויות, הדחקת מחשבות, דאגה ורומיניציה. המסקנות הנגזרות מתוצאות אלו הינן שיחידים הנמוכים במודעתיות יהיו פגיעים להסלמה בתחושות מצוקה ולעיבוד קוגניטיבי מוגזם ביחס לאירועים עתידיים מפחידים. ממצאי המחקר מציעים שמודעתיות קשורה לבריאות מנטלית ,קרי תגובות למצבי מצוקה שמאופיינות בגמישות ומודעות ביחס למצבו הרגשי של אדם כמו גם ליכולת של אדם להרגיע את עצמו כאשר הוא נסער. מחקר שנערך לאחרונה על ידי דאסרוסיירס ועמיתיו באוניברסיטת ייל ׁׁ (Desrosiers, Vine, Klemanski, Nolen-Hoeksema, 2013) ביקש לשפוך אור על המכניזם דרכו מודעתיות קשורה לבריאות נפשית. נמצא מתאם שלילי מובהק  בין רומניציה  למודעתיות ומתאם חיובי מובהק בין רומנציה לדיכאון וחרדה.

תוצאות המחקר תומכות בטענה של תיאורטיקנים רבים לפיה הפרקטיקה של מודעתיות יכולה להיות תרופה רבת עוצמה הנוגדת רומינציה, זאת  מאחר ורומינציה  שואלת שאלות  של ביקורת עצמית  ביחס לרגשות ומצבים כגון: למה אני מגיב כמו שאני מגיב? או מדוע דברים רעים קורים לי?. חוסר השיפוטיות והמצב המתבונן של מודעתיות הינה אנטי תזה לשאלות המלוות בביקורת עצמית. לכן מודעתיות יכולה להתיר את אותם אלמנטים רומינטיבים המצויים בשאלות הללו וכתוצאה מכך להפחית את ההשפעות של רומינציה על התחזוקה של סימפטומים דיכאוניים וחרדתיים גם יחד. מודעתיות מייצרת את התהליך המחשבתי הנ"ל מאחר והיא מעודדת אינדבידואלים להתבונן ולתאר את חויותיהם בזמן הווה.