שאלת המחקר : 

האם יקר לחיות בישראל ביחס לשנים עברו? ובמידה וכן, מהן הסיבות העיקריות להתייקרות זו וכיצד ניתן לטפל בבעיה אם אכן קיימת?

עבודה זו עוסקת בשאלה האם יש יוקר מחייה בישראל ביחס לשנים עברו. במידה ונמצא על סמך נתונים כלכליים כגון: מדד המחירים לצרכן, השכר החציוני במשק וכולי, כי אכן קיים יוקר מחייה, נבקש לבדוק מהן הסיבות ליוקר המחייה וכיצד ניתן לטפל בגורמים הנ"ל. בעבודה זו נעזרנו במחקרים, עבודות, ספרים, אתרי אינטרנט, כתבות במדיה האלקטרונית וניסינו להיכנס לעובי הקורה של הנושא באמצעות שאלון Google Forms שעבר למעל מאה נשאלים.

ראשית נגדיר מהו יוקר המחייה כדי לבדוק האם קיים ומהן הסיבות לקיומו וכיצד ניתן לתת מענה לכך. לפי איתן אבניאון (2017), עורך ראשי של אתר מעות, יוקר המחייה (cost of living) מונח סטטיסטי-כלכלי חברתי המציין את רמת ההוצאות הדרושה כדי לקיים רמת חיים שוטפת, של משפחות ויחידים, ברמה מסוימת. הפריטים הנכללים ב"סל" המוצרים והשירותים, הנחשב לדרוש לקיים אותה רמת חיים, נקבעים על פי מדידות של צריכה והם מתעדכנים על פי שינויים בהרגלי הצריכה. את השינויים בהוצאה הדרושה לרכישת ה"סל" האמור מודדים בעזרת מדד מחירים לצרכן (שהיה מכונה בעבר "מדד יוקר המחיה").

יוקר המחיה הוא מושג תאורטי, המתייחס לעלות הממוצעת לצריכה של משקי הבית  באזור נתון, הנדרשת לשם שמירה על רמת מסוימת. קרי, יוקר המחייה הינו העלות הממוצעת לצריכה של משקי הבית ושינויים ביוקר המחייה משתקפים במדד המחירים לצרכן. לפיכך, נצטרך לבדוק מה קרה למדד המחירים לצרכן בשנים האחרונות. אנו בחרנו להתחקות אחר המדד משנת 2000 ועד היום, שנת 2017. אולם, לא די בכך שנבדוק את השינויים במדד המחירים לצרכן אלא נבדוק גם מה קרה לשכר במשק באותן שנים. בין היתר, האם השכר במשק נשחק לעומת עליות במדד המחירים לצרכן או שעלה בהתאמה עם אותו מדד מחירים ואולי השכר במשק עלה מעבר למדד המחירים לצרכן.

שנית, נגיד מהו מדד המחירים לצרכן. מדד המחירים לצרכן (consumer price index)מדד של מחירי מדגם סחורות ושירותים הנחשבים כחיוניים לשמירת רמת חיים בסיסית. בישראל מדד זה נעשה על פי "סל" – מצרכים ושירותים שצורכת משפחת שכירים עירונית ממוצעת והוא מתפרסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומבטא את השינויים במחירים של המצרכים והשירותים, שנקבעו לצורך זה (סל) במשך חודש לוחי.

המספר של המדד מבטא את סך השינויים במחירו של אותו סל, ביחס למחירו בתאריך מסוים. כאשר המדד עולה, פירושו של דבר, שקיימת אינפלציה במשק. כאשר המדד יורד, קיימת דפלציה. המדד מתפרסם ביום ה-15 של כל חודש בשל החודש הקודם. אחת לכמה שנים מותאם המדד מחדש לבסיס של 100 נקודות, ולכן כשמציינים מדד יש לציין את שנת הבסיס. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת מדד מחירים לצרכן, הכולל פירות וירקות וכן מדד מחירים לצרכן, שאינו כולל פירות וירקות.

את השינויים ברמת המחירים של סעיפי התצרוכת אומדים על ידי השינויים במדד לצרכן של כ-1,000 מצרכים ושירותים. המחירים של מצרכים ושירותים אלה נרשמים כל חודש במדגם של כ-1,500 חנויות ועסקים בעשרות יישובים. לגבי ירקות ופירות, השינויים העונתיים הגדולים בשיווק ובצריכה משתקפים במדד, בכך שגם סל המצרכים בסעיף זה וגם המשקלים של הפריטים השונים משתנים בהתאם להרכב הצריכה האופייני לכל חודש.

עם זאת, נשאר המשקל של סעיף הירקות והפירות הכללי קבוע מדי חודש. בכל מספר שנים בודקים את הרכב סל המצרכים והשירותים. בבדיקה האחרונה שינו את מדידת סעיף הדיור. בעבר נמדד סעיף זה לפי מחירי הדירות ברחבי הארץ והיום לפי שינויי שכר הדירה ברחבי הארץ. מדד זה נקרא לפנים מדד יוקר המחיה (cost of living index) ו הוא מכונה גם מדד מחירים קמעונאיים (retail index price) (אבניאון, 2017).

שלישית, נשתמש בהגדרה של אבינאון (2017), להגדיר מהו שכר (wages), אותו הוא מגדיר באופנים הבאים: 1. סך כל התגמול המשתלם לעובד בכסף או בשווה כסף, אם בתמורה לעבודה סדירה ואם לעבודה יחידה או לשירות שהוא מבצע, אם בצורה כוללת ואם בשל עבודה קבלנית, ובכל צורה אחרת.

השכר מורכב משכר ישיר ומשכר עקיף (תנאים סוציאליים, הטבות נלוות וכדומה). תשלום השכר, המכונה גם שכר עבודה, יכול שייעשה על בסיס תקופת זמן כלשהי, החל מתשלום עבור שעה ועד לתשלום שנתי או על בסיס הספק, הווה אומר: על בסיס יחידת תפוקה (כגון ארגזים בקטיף הדרים). היום המונח מקובל לגבי התשלום המשתלם לעובדי צווארון כחול בעיקר, ואילו לגבי האחרים המונח שמשתמשים בו הוא משכורת (salary). 2. בכלכלה, מחיר של העבודה.

לעבודה זו תרומה מועטה אך משמעותית בהבנה באשר ליוקר המחייה בישראל. אומנם, מאז המחאה החברתית בשנת 2011 נכתב ספר בנושא המחאה ברוטשילד, נכתבו מאמרים בנושא, נערכו מחקרים ונכתבו מאמרים רבים בנושא יוקר המחייה אך למרות התעסקות אינטנסיבית בנושא מצד גורמים רבים וביניהם גורמים בממשלה, מבקר המדינה והעיתונות טרם נכנסו לעובי הקורה כדי להבין לא רק האם קיים יוקר מחייה בישראל אלא גם מה היא תחושת הציבור בישראל באשר ליוקר המחייה וכיצד חשים האנשים שמנהלים משק בית זוגי, יחידני ומשפחתי.

בנוסף, עבודה זאת עוסקת בשאלה האם קיים יוקר מחייה בישראל ובאמצעות שאלונים וראיונות עומק חצי מובנים בחרנו להבין את הנושא לעומק כך שתוצאות המחקר שערכנו יכולות לשרת מחקרים הבאים שיערכו בעתיד.

כאמור בעבודה זו נעסוק האם יש יוקר מחייה בישראל. במידה ונמצא על סמך הנתונים שנאספו ממחקרים כי אכן יש עלייה ביוקר המחייה נבדוק מהן הסיבות וכיצד ניתן לטפל במשתנים הגורמים ליוקר המחייה באמצעות הצעת פתרונות. זאת יעשה על ידי בדיקת השכר בישראל החל משנת 2000 ועד היום, שנת 2017, וזאת כדי להשוות בין השינוי בשכר לשינוי במדד המחירים לצרכן וכך נוכל ללמוד על רמת יוקר המחייה בישראל וכוח הקנייה של תושבי המדינה.

עבודה זו נכתבה בהתאם להנחיות כתיבה אקדמית של עבודת המחקר האיכותי. השיטה המחקרית בה נעזרנו הינה שאלונים וראיונות עומק שנערכו עם מספר מהמשיבים לשאלונים שהעברנו באמצעות שאלון Google Forms. כמו כן, הראיונות נערכו על בסיס שאלון זה באמצעות שאלון חצי מובנה. ראיונות עומק שנערכו עם פעילי המחאה, באמצעות שאלון חצי מובנה. העבודה כוללת את הפרקים הבאים: מבוא, רקע תיאורטי, שיטת המחקר, ממצאים, דיון, סיכום, ביבליוגרפיה ונספחים. במבוא נכתבה שאלת המחקר עליה נענה באמצעות הממצאים שעלו מהשאלון מהראיונות ומהחומר התיאורטי. לבסוף, נדון בממצאים ונסיק מסקנות באשר לשאלה שעלתה במחקר: האם קיים יוקר מחייה בישראל ובמידה וכן מה הפתרונות שניתן להציע על מנת לטפל ביוקר המחייה.

 

 

כמו בכל נושא בוער וחשוב בסדר היום הציבורי בישראל גם נושא יוקר המחייה יש מי שעומד על בריקדות וטוען כי אכן יקר בישראל ביחס למדינות אירופה ואילו יש מתנגדים לטענה כי קיים יוקר מחייה בישראל ולמחאה וטוענים שלא כצעקתה.

אין יוקר מחייה בישראל – בין חבריה של אסכולת המתנגדים ניתן למנות את נער אוצר, בוגר משרד האוצר שעוסק בכלכלה וכותב בלוג בנושאים כלכליים ובוערים על סדר היום. לדבריו הממשלה בהובלתו של שר האוצר, משה כחלון, נקטה מספר צעדים להפחתת יוקר המחייה ובראשם הוזלת תחבורה ציבורית והמים. כמו כן, צעדים שהתחילו עוד בוועדת טרכטנברג, שאפשרה יבוא של חבילות קטנות ללא מכס  ואף ללא מע"מ הובילו לפי דוח בנק ישראל לירידה משמעותית במחירים. 2016 היא השנה השלישית ברציפות שמדד המחירים הוא שלילי ופעולות הממשלה להפחתת יוקר המחיה שקולות להורדת 1% מע"מ. (נער אוצר, 2017).

הכלכלן והפרשן הכלכלי, שלמה מעוז גם נמנה עם חברי אסכולה זו, שלמה מעוז (2012), כאמור טען כי המוחים הם צעירים מפונקים המונהגים ע"י האליטה האשכנזית. לדידו, המחאה היא בעיקרה מחאה פוליטית ופופוליסטית והמתנגדים בעצם מוחים על הסדר החברתי החדש שנוצר במדינת ישראל מאז שהליכוד עלה לשלטון. אולם התבטא מעוז בעבר בנושא הריכוזיות במשק ותפיסתו בנושא הריכוזיות הוא שיש ליצור תחרות בענפים מסוימים במשק הישראלי. תפיסה זו עולה בקנה אחד לתפיסתם של חברי האסכולה השנייה הדוגלת בהנחה כי יוקר המחייה בישראל שריר וקיים.

יש יוקר מחייה בישראל – בין חברי אסכולה זו ניתן למנות את החשב הכללי לאוצר לשעבר וראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו בהווה, פרופ' ירון זליכה, בכתביו ובהופעותיו בתקשורת חוזר ואומר פרופ' זליכה כי יוקר המחייה הינו ביטוי של שוק ריכוזי בתחומים רבים וביניהם בנקים, שוק המזון בישראל ושוק הדיור. בעיית האוליגופולים מצביעה על המדיניות הכלכלית הכוללת שגורמת להאטה במשק. הבעיה היא שכיום השוק מיטיב רק עם

בעלי הון, וכלל לא מיטיב עם שכירים ועם עסקים קטנים. בראיון לעיתון המחלקה למעורבות חברתית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב אומר פרופ' זליכה שבעלי הון הם לא רק אנשים עם כסף, הם הבעלים של אמצעי הייצור.

ישנה הטיה ברורה של המשק מהעבודה ופירותיה לבעלות על אמצעי הייצור. כלומר אין כלל איזון בין ההטיה לצד של שכר העבודה, למשכורות שלנו ולהוצאת שאנחנו מוציאים מתוך ההכנסה, לבין הצד של אמצעי הייצור והבעלות על אמצעי הייצור. המשק מוטה לבעלות על אמצעי ייצור גדולים, קרי האוליגופולים, מבנה שוק שבו ענף מסוים נשלט על ידי מספר קטן של מוכרים.

המדיניות הכלכלית המעוותת שמטה את המשק מעבודה להון ומגבילה את תוצר המשק להיקף של 900 מיליארד שקל במקום 200,1 מיליארד שקל. רוב הכסף האבוד בתוצר המשק לא מגיע לכיסם של בעלי ההון. 50 או 60 מיליארד שקלים הלכו אליהם, אך יתר ההפסד טמון בתוצר שאנחנו לא מייצרים בגלל מנגנוני ההטיה. הכוונה היא שעסק קטן לא יוקם בסביבה כלכלית בה אוליגופולים ירמסו אותו. המשק מאבד את כל התוצר של אותם העסקים הקטנים. הרווח של בעלי ההון עדיין גדל, אבל אין תחרות ואין עסקים קטנים. זו הטרגדיה הגדולה. על הרצפה מונחים 300  מיליארד שקל לפחות בתוצר אבוד  (אליאסון ושמחון, 2013).

אישיות נוספת שנמנית עם אסכולת התומכים בטענה כי קיים יוקר מחייה בישראל הוא עו"ד דרור שטרום שכיהן בעבר כממונה על ההגבלים העסקיים, הלה טוען כי בישראל קיימת בעיה של יוקר מחייה בישראל והוא מתמקד בעיקר בנושא הריכוזיות במשק הישראלי. עו"ד שטרום טוען כי סביבת התחרות קשה ואינה משתפרת האינדיקציות העיקריות לכך הן הירידה הנמשכת בתחרותיות בת קיימא בשוק הפנימי, התרחבות השליטה של קבוצות גדולות בענפים השונים ופיחות משמעותי במעמד העסקים הקטנים (שטרום, 2011).

זאת ועוד, עו"ד שטרום טוען כי לחוסר התחרות במערכת הבנקאית יש השלכות שמחלחלות לרמה החברתית.  לדידו, העיוות הקיים היום במערכת הבנקאית לא רק כלכלי, אלא גם חברתי. ראינו מגזרים שמשלמים מרווחים וריביות גבוהות בהרבה ביחס לרמות הסיכון שלהם; ובאותו הזמן ראינו מגזרים שלא משלמים את המחירים האמתיים ביחס לסיכון. יש לבנקים רווחיות עודפת מול משקי בית ועסקים קטנים זאת למרות שהאחרונים בעלי סיכון נמוך יותר. בעצם אומר עו"ד שטרום ששוק הבנקאות הינו ריכוזי ומי שמשלם על כך את המחיר בריבית הם משקי הבית במחירי הריבית על האשראי שהם צורכים והמשכנתאות (שטרום, 2016).

נושא הריכוזיות במשק נחקר עוד בטרם המחאה החברתית בקיץ 2011. קונסטנטין קוסנקו, כלכלן במחלקת המחקר של בנק ישראל, ערך מחקר בנושא התהוותן של הקבוצות העסקיות בישראל והשפעתן על החברות ועל המשק. במחקר הוא בחן את קיומן והשפעתן של הקבוצות העסקיות על ביצועיהן של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה לניירות ערך ומצא עדויות מובהקות לקיומן של קבוצות עסקיות בישראל.

הן התהוו במשק השנים על רקע פעילותה של הממשלה המגזר הפרטי העסקי ובשווקים הפיננסיים, התפתחותו המהירה של המשק, זעזועים גיאו-פוליטיים ותחלופה של האליטות השולטות. על סמך מדגם ייחודי, שנבנה לצורך עבודתו, מצא כי כ- 20 קבוצות עסקיות, רובן ככולן בבעלות משפחות, שולטות על כ- 160 חברות ציבוריות, כלומר על נתח של קרוב ל- 40 אחוזים מהשוק. זאת עוד, נתח השוק של 10 הקבוצות הגדולות הוא בין הגבוהים בעולם המערבי – 30 אחוזים מהשוק. כמו כן, מניתוח שערך הסיק כי העלות הכרוכה בקיומן של קבוצות עסקיות בישראל עולה על התועלת. הניתוח מעלה כי לעצם ההשתייכות לקבוצה עסקית אין השפעה על רווחיותה של החברה המסונפת. עם זאת, ערכן הפיננסי של החברות המסונפות נמוך מזה של האחרות באופן מובהק. ממצאים אלה מצביעים על פרמיה שלילית של השוק באשר לחברות המסונפות (קונסטנטין, 2008).

מחקר שנערך על ידי מרכז המחקר והמידע במחלקה לפיקוח תקציבי בכנסת בשנת  2010 בנושא רמת התחרותיות במשק נמצאו ממצאים דומים למחקר שנערך ע"י בנק ישראל ואף הוסיפו וקבעו שכ- 99.3% מהעסקים בישראל הם עסקים קטנים ובינוניים המעסיקים עד 100 עובדים, וכמחצית מאלה הם עצמאים וחברות שאינם מעסיקים שכירים. אף על פי כן, על פי אומדנים שונים, רק כמחצית מהתוצר העסקי בישראל נובעת מפעילות עסקים קטנים ובינוניים. כ- 55% מהעובדים בסקטור העסקי בישראל מועסקים בעסקים קטנים ובינוניים, לעומת כשני שלישים מהעובדים במדינות המפותחות. פער זה מעיד על ריכוזיות היחסית של כלכלת ישראל לעומת המצב במדינות המפותחות ועל אי מיצוי הפוטנציאל הכלכלי של מגזר העסקים הקטנים והבינוניים (אגמון וצדיק, 2010).

דרור שטרום

דרור שטרום (2011) מונה שלושה סוגי ריכוזיות שונים כדלקמן: ריכוזיות ענפית המונה מונופולים, קרטלים, וקבוצות ריכוז והיא הנוף הסטטי בשוק ספציפי, קרי כמה שחקנים פועלים ובתהליך כניסה או יציאה, ריכוזיות משקית שהיא ריבוי קבוצות אחזקה או קונגלומרטים, בסוג זה מעט גורמים שולטים בהרבה שווקים לבדם, קרי מונופול או ביחד עם אחרים, במילים אחרות מונופול, ריכוזיות השליטה בתאגידים בסוג זה בעל השליטה מעל 50% ברוב החברות, מבנה פירמידלי מה שגורם לתחרות ירודה בשוק השליטה של חברות וכפועל יוצא אין מאוימות של בעל השליטה. לדידו של שטרום הבעיה היא לא משפחות ותיקות השולטות במשק אלא המבנה הריכוזי ההולך ומתגבר של המשק, יש מוביליות של הכוח אבל אין ביזור של המבנה הריכוזי בעיה זו מועצמת ע"י הריכוזיות באשראי בשוק ההון. זאת ועוד מציין שטרום כי בין התחומים המרכזיים שבהם ניתן להבחין בריכוזיות הם הבנקים, הנדל"ן והמזון. לדוגמא טוען כי בארץ אין תחרות ליצרני מלט, בארה"ב יש 10 יצרניות ואילו בארץ יש רק יצרנית אחת, זאת לדעתו מונופול על כל הרעות החולות שלה.

כמו כן, מציין שטרום את היעדר התחרות בתחום הבנקאות כאשר שני בנקים מרכזיים שולטים בכמעט 60% מהשוק, ומכיוון שהבנקים עדיין הכתובת הראשונה לקבלת הלוואות יש להם השפעה על האשראי למשכנתאות וכפועל יוצא על עלות הדיור בישראל.

בשנים האחרונות חלה שחיקה של מעמד הביניים. על פי נתונים של בנק ישראל, מאז 1997 חל צמצום במספר הישראלים המוגדרים כשייכים למעמד הביניים ויותר משקי בית נכנסו להגדרה של מעמד נמוך (להב 2012).

בנוסף, לפי פרסומים אחרונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ניתן להבין איך מעמד הביניים מתקרב למעמד הנמוך באמצעות התבוננות בשכר המועסקים במשק: מחצית מהמועסקים במשק משתכרים פחות מ- 5,812 שקלים ברוטו בחודש ושכרם של 75% מהעובדים נמוך מ- 10,243 שקלים בחודש. כ- 25% מהעובדים מקבלים שכר נמוך מ- 3,451 שקלים ברוטו בחודש – פחות משכר המינימום, שהוא כחמשת אלפים שקלים ברוטו בחודש. שכר המועסקים הממוצע באפריל 2012 הינו 8,881 שקלים ברוטו בחודש, כאשר 65% מהמועסקים משתכרים פחות מהשכר הממוצע.

בנוסף, השכר החציוני בישראל ב- 2010 הוא כששת אלפים שקלים ברוטו בחודש. אם החציון משקף את המעמד הביניים אז ההבדל בין מעמד הביניים למעמד הנמוך קטן יותר מאשר ההבדל בינו לבין המעמד הגבוה, אומר פרופסור אייל קמחי, מבית הספר לכלכלה באוניברסיטה העברית. זאת ועוד, בהתחשב ביוקר המחייה בישראל, שגודל עם השנים ובנטל הכלכלי, שנושא על גבו מעמד הביניים, אין זה פלא כי הפערים בין מעמד הביניים למעמד הנמוך מצטמצמים (דטל, 2012).

כאשר בוחנים את שוק הדיור בארץ מגלים כי ישנן שתי בעיות עיקריות בשוק הדיור בישראל: הבעיה הראשונה היא בצד היצע הדירות שהלך וקטן בעשור האחרון, עקב מדיניות בדלנית של ממשלות ישראל. כלומר, במשך שנים משרד השיכון והבינוי ומנהל מקרקעי ישראל לא הצליחו לספק דירות לכלל אזרחי ישראל, כך שנוצר פער מצטבר של 100 אלף דירות בין ההיצע לגידול משקי הבית בעשור האחרון.

 

זאת ועוד, בשנים האחרונות חלה  עלייה משמעותית בבנייה לעשירי ישראל. בין שנת 2005-2009 עלה מספר הדירות בנות 6 חדרים ומעלה ב- 57% (מ- 5,200 דירות ל- 8,100 דירות) בעוד שבתקופה זו חלה ירידה של יותר מ- 50% בבניית דירות בנות 3 חדרים. הבעיה השנייה היא בצד הביקוש, יש אוכלוסיות גדולות אשר זקוקות לסיוע של המדינה כדי לפתור את בעיית הדיור שלהם: זוגות צעירים, עולים, עניים וכולי. בשנים האחרונות תמיכת המדינה במענקי שכר דירה ובסבסוד משכנתאות ירדה בהתמדה ובעשרות אחוזים.  בנוסף, תקציבי הסיוע לאוכלוסיות החלשות לרוב אינו מנוצל במלואו, כאשר הממשלה משתמשת בכ- 80% ממנו, בממוצע עודף של כמיליארד שקלים.

יתרות אלה מנוצלות לעיתים לצרכים תקציביים אחרים כמו תקציב הביטחון. מצד הביקוש ניתן למנות עוד שני גורמים שהובילו לעליית מחירי הדיור. הראשון הוא הריבית הנמוכה של בנק ישראל, שהעניקה למשקיעים תמריץ לקנות דירה ולהשכיר אותה במקום להשקיע את כספם בבנק. השני הוא הביקוש הגובר לדירות מקרב תושבי החוץ. בשנת 2010, 5% מסך כל העסקאות של קניית דירות בארץ היה של תושבי חוץ. אלו תושבים, שלרוב לא גרים בישראל, ברוב ימות השנה והיכולת הכלכלית שלהם גבוהה מזו של הישראלי הממוצע (ספיבק ווולפסון, 2011).

דוח טרכטנברג

לפי דוח טרכטנברג (2011), בשנים האחרונות חלה עלייה חדה במחירי הדיור. משנת 2007 ועד לרבעון הראשון של שנת 2011 עלו מחירי הדיור בכ- 50% בערכים נומינליים ובכ- 30% בערכים ריאליים. מדובר בתופעה כלל ארצית. מגמת עליית המחירים ניכרת גם בשוק הדיור להשכרה. מחירי שכר הדירה עלו מאז שנת 2007 בשיעור נומינאלי של 32%, כ- 20% ריאלי. עליית המחירים גרמה לגידול ניכר בנטל הוצאות הדיור של משקי הבית בישראל, והקשתה באופן משמעותי את יכולתם לרכוש דירות.

לשם ההמחשה, מספר המשכורות הממוצעות (ברוטו) לשכיר הדרושות לרכישת דירה עלה מכ- 99 משכורות בשנת 2007 לכ- 130 משכורות בשנת 2010. עליית המחירים הינה תוצאה של מחסור חמור בהיצע הדירות ושל עלייה חדה בביקוש לדיור, בין היתר, על רקע הריבית הנמוכה ששררה במשק עקב המשבר העולמי. המחסור בהיצע הדירות הינו תולדה של חסמים רבים לאורך שרשרת ייצור הדירה משלב התכנון ועד לגמר הבניה.

מבין הגורמים למחסור שנוצר בהיצע הדירות ועליית מחירי הדיור ניתן להצביע על: הליכי התכנון הממושכים, שחיקת המלאי התכנוני בעיקר באזורי הביקוש עד כדי היווצרות מחסור חמור במלאי התכנוני הזמין כיום, חסמים בתחום שיווק הקרקעות על ידי המנהל והימשכות ההליכים ממועד התכנון למועד השיווק, ריבוי חסמים בשלב פיתוח הקרקע, לרוב על רקע חילוקי דעות בין גורמים ממשלתיים ברובד המקומי והארצי, חסמים תכנוניים, כלכלים וקניינים המעכבים הליכי התחדשות עירונית, הריכוזיות הגבוהה בשוק מחזיקי הקרקע המתוכננת, והתארכות מסוימת במשך זמן הבנייה.

דוח טרכטנברג (2011) חושף כי ענף המזון הוא אחד הענפים בהם קיימים כשלי התחרות הגדולים ביותר. השוואה בינלאומית של רמת מחיקי מוצרי המזון והשינויים בהם מלמדת כי בין מחירי המזון בארץ לאלו בחו"ל נפתח פער משמעותי החל מסוף שנת 2007 – פער אשר נשמר עד עצם היום הזה. המחירים בכל העולם עלו בצורה הדרגתית אך משמעותית בשלהי 2007. אך בעוד שבשאר העולם המחירים התייצבו החל מהמחצית השנייה של 2008 ועד סוף 2010 – לא כך בישראל, בה המחירים עלו מהר יותר ולא ירדו בחזרה, אלא המשיכו לעלות, מראשית 2009 עד היום, בקצב עלייה שנתי הנע בין 2% ל- 4%. זאת בשעה שהאינפלציה במדינות המפותחות ברוב התקופה הזו הייתה מתחת ל- 2%. על סמך ניתוח מפורט שערכה הועדה, ההסבר לממצאים אלו מצוי, בין היתר, ברמת הריכוזיות הגבוהה במקטע הייצור והייבוא של מוצרי המזון במשק הישראלי ובהגנות מפני תחרות מפני תחרות, הן הגנות מכסיות והן הגנות אחרות, שמעניקה המדינה לענף מזה שנים רבות. החל בחוקי ההסדרה של ענפי הגידול החלקאי והפטור מחוק ההגבלים העסקיים וכלה במכסי מגן גבוהים במיוחד ומכסות יבוא קבועות.

ענף זה מהווה דוגמא למארג החלטות רגולטיביות שנתקבלו בכנסת ישראל, ממשלת ישראל ואצל רבים מפקידיה, המעניקים למעשה, גם אם לא תמיד בכוונת מכוון, מעטפת הגנה תחרותית למספר מצומצם של יצרנים ויבואנים מקומיים. זאת ועוד הועדה המליצה לבחון הפחתה במוצרי מזון תחת פיקוח כגון חלב וביצים.

פרופ' זליכה

פרופ' זליכה (2015) מדגים איך נראה מונופול בסופר ואיך הריכוזיות משפיעה על שוק המזון בישראל בסדרה מגש הכסף. לדבריו מוצרי המזון בישראל יקרים ב- 25% יותר מאשר מוצרי המזון באירופה וזאת בעקבות כך שחמש חברות שולטות בשוק המזון: יוניליבר תלמה, אסם, קוקה קולה, שטראוס עלית ותנובה והן שולטות על 48% משוק המזון ואילו בשאר הנתח מתחלקות 1108 חברות קטנות שמתחרות ביניהן. לדוגמא: מונופול תנובה שולט ב- 71% משוק החלב, ב- 81% משוק החלב העמיד, וב- 90% משוק החמאה. מונופול יוניליבר תלמה שולט ב- 60% משוק דגני הבוקר, 77% משוק המרקים. מונופול אסם שולט ב- 47% משוק החטיפים, 56% משוק הפסטה, וב- 74% משוק החלב לתינוקות. מונופול שטראוס עלית שולט ב-  47% משוק הקפה הנמס, 61% משוק הדבש, 78% משוק הקפה.