הספקטרום האוטיסטי – ASD

הספקטרום האוטיסטי  , מוגדר על פי הDSM5 –  – Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders. המונח ASD מאחד בתוכו מונחים שהיו בשימוש כבר בספר ה-DSM TR4  הקודם וכללו, אוטיזם  קלאסי – לרוב ילדים בעלי IQ מתחת ל-70-75, כיום יוגדרו כתפקודים הנמוכים באוטיזם. אספרגר – התפקוד הגבוה ביותר באוטיזם, לרוב ללא עיכוב שפתי בילדות. PDD NOS  –  הפרעה התפתחותתית הדומה לאוטיזם,

תסמינים קרובים לסף ההגדרה של אוטיזם אך לא עוברים אותו. המשותף לכל ההגדרות שהיו בDSM הקודם, שהאדם מציג ליקויים בתחום החברתי-תקשורתי  וההתנהגותי. והשפתי. כל ההגדרות אוחדו יחד לקשת האוטיסטית.  ההגדרה החדשה מכילה שני קריטריונים עיקריים:(1) גירעון מתמשך בתקשורת החברתית ובאינטראקציה חברתית המתבטאים במספר הקשרים וסביבות. קיים קושי ביצירת הדדיות חברתית ורגשית, קושי בהבנת תקשורת שאינה מילולית כמו מחוות תקשוריות, נפנוף לשלום או הפרחת נשיקה באוויר.

הילד מתקשה ליצור ולשמר קשרים חברתיים עם בני גילו, לעיתים קרובות מצריך עזרתו של מבוגר בתיווך בסיטואציות חברתיות.  (2) דפוסי התנהגות מוגבלים וחזרתיים ותחומי עניין מצומצמים. התסמינים חייבים להופיע בתקופת הילדות, גם אם לא הופיעו במלואן עד שהגיעה דרישה חברתית. התקשורת החברתית של הילד צריכה להיות נמוכה מהצפוי לרמת ההתפתחות הכללית (Autism Speaks, 2018).

 

אחרי שהילד מוגדר על הרצף האוטיסטי צריך לקבוע עד כמה חמורים התסמינים ועד כמה הם מפריעים לתפקוד היום יומי. המטרה בקביעת רמת החומרה היא לספק לו שירותים שיתאימו לצורכיו. קיימות שלוש דרגות חומרה: בדרגה הגבוהה ביותר הילד זקוק לתמיכה משמעותית מאחר שיש לו חוסרים חמורים בתקשורת החברתית המילולית והלא מילולית הגורמים לו להפרעה ניכרת בתפקוד.

ילד כזה מפגין קושי קיצוני להתמודד עם שינוי ו/או התנהגויות מצומצמות וחזרתיות שמפריעות לו מאוד לתפקד. בדרגת הביניים הילד דורש תמיכה משמעותית. יש לו חוסרים בולטים מאחר שאינו יודע להשתמש במיומנויות חברתיות מילוליות ולא מילוליות, אך הן פחותות מאלו שבדרגה הגבוהה ביותר. ברמה הזו הילד יוזם אינטראקציות חברתיות, אך הן מוגבלות ואינן תקינות. הדרגה הנמוכה ביותר דורשת תמיכה. ישנם ליקויים בולטים וקשיים ליזום, אך אלו פחותים מהדרגות האחרות, וכן ישנם טקסים והתנהגויות חזרתיות שגורמים להפרעה בולטת בתפקוד בהקשר אחד או יותר (DSM5, 2013).

 

ילד עם ASD עלול להפגין תסמינים של תוקפנות, התקפי זעם, פגיעה עצמית ורעיונות אובדניים. התנהגות של פציעה עצמית, או בריחה והתנהגויות מסכנות חיים גורמות להורים להיחשף ללחץ מתמשך. התנהגויות אלה עונות על ההגדרה של אירוע טראומטי לפי ה-5DSM ועשויות להוביל להתפתחות של תסמינים פוסט טראומטיים בקרב ההורים

גמישות קוגנטיבית

גמישות קוגנטיבית מתייחסת ליכולת של המוח ל"החליף תשומת לב" מחשיבה על אלמנט אחד לאחר. ככל שהאדם יכול להחליף את החשיבה מממד אחד למשל צבע של אובייקט לממד אחר כמו צורה של אובייקט, כך נייחס לו רמת גמישות קוגנטיבית גבוהה יותר. החשיבות של גמישות קוגנטיבית עוזר לנו במצבים לא צפויים וגורם לנו להסתגל לגירויים חדשים ולשינוי החשיבה. גמישות קוגנטיבית נותנת לנו לעדכן את מערכת האמונות שלנו, במצב שאנו נחשפים למידע טוב יותר ממה שידענו. יכולת זו חשובה למיומנויות היום יום שלנו, יכולת לשנות את החשיבה בהתאמה לגירויים חדשים (Raao, 2016).

Keith, Velezmoro & O'brien, 2015) ).

תסמונת פוסט טראומטית

בכדי שאדם יוגדר כבעל תסמונת פוסט טראומטית ראשית עליו לעמוד בתנאים שמציב קריטריון A ב-DSM-5. לפי קריטריון זה על האדם להיחשף לאירוע טראומטי שבו מתקיימים אחד מבין  התנאים הבאים: נוכחות באירוע של פציעה, אונס או סכנת מוות שלו או של אחרים. עדות ישירה או עקיפה לטראומה, חשיפה חוזרת או קיצונית לפרטים קשים של מקרה במהלך ביצוע מקצועי . בDSM האחרון נוספה ההכרה בטראומה הנובעת מאלימות של בן משפחה או חבר קרוב