סמינריון בנושא מדיניות החוץ של ארה"ב

נושא העבודה : מדיניות החוץ של ארה"ב

בעבודה זו בחרתי לבחון את נושא מדיניות החוץ של ארה"ב, כאשר אציג את הטענה כי ארה"ב אכן יורדת ממעמד של מעצמת על יחידה, וזאת בעיקר בשל חוסר הרצון של מקבלי ההחלטות. בעבודה זו אבחן את ההתנהלות האמריקאית בפתרון משברים תחת שני מקרי בוחן – האחד הוא ההתמודדות של ארה"ב בראשות ג'ורג' בוש הבן במלחמת המפרץ השניה בשנת 2003, והשני הוא התמודדות ממשל אובמה עם השימוש בנשק כימי בסוריה בשנה האחרונה. שני אירועים אלו הינם דומים בפרמטרים מסויימים – בשניהם הממשל האמריקאי הצהיר כי כאשר יהיו הוכחות לנשק לא קונבנציונלי המעצמה תפעל בכדי לשמור על האזרחים של אותם המדינות, כאשר הדגש היה על פעולה צבאית.

בהתאם לכך, השאלה העולה היא מדוע התגובה של שממשל האמריקאי היתה שונה באופן כה קיצוני? במקרה של עירק ארה"ב התעלמה מכל לחץ בינלאומי ופתחה במתקפה צבאית, אשר בדיעבד הוכחה כלא מבוססת בשל כך שלא נמצא כלל נשק לא קונבנציונלי בעירק. אך עם זאת, בסוריה למרות שהוכח בפועל שימוש בנשק כימי מספר פעמים, ואחר איומים של הממשל האמריקאי, ממשל אובמה בחר בדרך דיפלומטית לפתרון המשבר, יחד עם המעצמות רוסיה וסין.

בכדי לבחון את מעמד ארה"ב כמעצמת על, ראשית כל יש לבחון את ההגדרות של מעצמת העל. מושג זה הינו מושג אשר מקורו כבר בתחילת המאה ה 18, ולמעצמת על ישנם 5 מאפיינים עיקריים: (1) מעצמת על אינה קבועה אלא תקופתית; (2) מעצמה בהגדרתה לא נשענת על גורם אחד או גורמים מעטים כדי שהיא תחשב מעצמת על (גורמים כגון נשק גרעיני, כלכלה ועוד); (3) הכרה בינלאומית; (4) במעצמת על אין הגדרה מדויקת לפרמטרים של כוח אלא יחסית למעצמות האחרות; (5) רצון – מעצמה צריכה שיהיה לה רצון להיות מעצמת על, למשל סין לא רצתה להיות מעצמת על בהגדרתה למרות שהיתה בעלת עוצמה כלכלית וצבאית מאות שנים, ואף כיום.

בעבודה זו אבחן את האירועים לאור הפרמטר החמישי אשר מוצג כאן – רצונה של המעצמה להיות מעצמת על. כיום, תחת כל פרמטר אפשרי ארה"ב עדיין המובילה ומשאירה את שאר המדינות בעולם הרחק מאחור – היא עדיין אוחזת בצבא הגדול בעולם, ובכלכלה הגדולה בעולם, עדיין יש חיילים אמריקאים במקומות רבים בעולם ועדיין ההחלטות של הממשל האמריקאי משפיעות באופן ניכר על היחסים הבינלאומיים. כמו כן, גם במלחמת המפרץ השניה, כפי שנראה, היתה התנגדות דיפלומטית בינלאומית נרחבת. אך עם זאת, כיום ממשל אובמה בחר בדרך פעולה אחרת, ולמרות שלל ההסברים הניתנים לבחירתו במהלך זה נראה כי השלטון האמריקאי מאבד את הרצון להוביל את העולם ולהחיל את כוח המעצמה – ובכך מאבד מן המעמד של מעצמת העל היחידה בעולם.

המצב המדגיש ביותר את היותה של ארה"ב מעצמת העל היחידה לפני עשור היא ההתנהלות במלחמת המפרץ השניה, אשר הגיעה בעקבות הפיגועים ב 11 לספטמבר 2001. לאחר האשמות מצד הממשל האמריקני כי סדאם חוסיין מפתח נשק להשמדה המונית ונותן מחסה לטרוריסטים פלשה קואליציה בראשות ארה"ב בשנת 2003 לעירק, הופל משטרו של סדאם חוסיין והוקמה ממשלה חדשה. מלחמה זו, בניגוד למלחמה בעיראק בשנת 1991, לא זכתה כלל לתמיכה עולמית.

ב 25 לפברואר 2003 ארה"ב בריטניה וספרד הגישו טיוטה להחלטה במועצת הביטחון הטוענת כי עיראק נכשלה לנצל את ההזדמנות האחרונה להתפרק מן הנשק הלא קונבנציונאלי בדרכי שלום. מן הצד השני גרמניה, צרפת ורוסיה מעלות הצעת נגד שקוראת לפתור את הסכסוך בדרכי שלום באמצעות משטר הפיקוח של האו"ם, כאשר צרפת אף טענה כי לא תיתן להעביר החלטה במועצת הביטחון שתומכת במלחמה. מזכיר ההגנה האמריקאי מודיע בתגובה כי ארה"ב מוכנה להנהיג קואליציה של מדינות נגד עיראק ללא הסכמה של מועצת הביטחון. באותו החודש מנסים ארה"ב, בריטניה וספרד להעביר החלטה נוספת במועצת הביטחון שמציגה אולטימטום לסאדם חוסיין להתפרק מנשק לא קונבנציונאלי ולציית להחלטות האו"ם, אך שוב, המדינות המתנגדות גרמניה, צרפת ורוסיה מכשילות את המהלך. לבסוף ארה"ב ובריטניה מובילות מתקפה על עיראק ללא אישור מועצת הביטחון.

המלחמה ב 2003 התנהלה ללא תמיכה של קואליציה בין לאומית, וזאת בשל כך שארה"ב נהנית ממעמד של מעצמה יחידה באופן בלתי מעורער באותה התקופה, והוכיחה כי אינה זקוקה לתמיכה של הקהילה הבין לאומית לביצוע מהלך התקפי ופתיחה במלחמה, והחלטה זו נתונה אך ורק בידי נשיא ארה"ב. הניסיונות של מעצמות אחרות בעולם לעצור את המהלך לא צלחו, וארה"ב הוכיחה כי יש בכוחה להפוך ללא רלוונטית את החזית המשותפת של מדינות אירופה, ואם המעצמה תרצה בכך היא תהפוך את מדיניות החוץ של האיחוד האירופאי ללא קיימת.

אך עם זאת, כיום המצב בדיפלומטיה וביחסים הבינלאומיים הינו שונה בתכלית, אם לשפוט ע"פ מקרה הבוחן השני אותו אציג והוא ההתנהלות של ממשל אובמה בנעשה בסוריה. בתאריך 31.08.2013 נשיא ארה"ב ברק אובמה הודיע כי בוצע שימוש בנשק כימי ע"י אסד במהלך מלחמת האזרחים בסוריה כנגד אזרחים, וכי העונש המתאים הוא מבצע צבאי. אך עם זאת, בניגוד לאגרסיביות בה פעלה ארה"ב לפני עשור, לאחר הודעות פומביות ולחץ בינלאומי ע"י רוסיה וסין בעיקר, לאחר שבועיים הודיעו שרי החוץ של ארצות הברית ורוסיה על תכנית מוסדרת לפירוק סוריה מנשק כימי, כאשר בשלב מאוחר יותר מועצת הביטחון של האו"ם אישרה את ההסכם. הסכם זה, אשר נחתם בתאריך 14.09.2013, מציין כי על סוריה להעביר את הנשק הכימי שלה לפיקוח ולהשמדה בחסות בינלאומית תחת פיקוח רוסי.

באופן כללי, תחת ממשל אובמה ישנו שיתוף פעולה ניכר יותר בין ארה"ב לבין המעצמות האחרות בעולם כחלק ממדיניות חוץ מכוונת של הנשיא. כחלק ממדיניות החוץ החדשה ארה"ב נוטה שלא להתערב בסכסוכים באופן צבאי ולנסות להגיע לפשרות באופן דיפלומטי, תחת הסכמים המקובלים על כל הצדדים ועל הקהילה הבינלאומית. למעשה, יש כאלו אשר מגדירים את מדיניות החוץ החדשה של הנשיא אובמה כ"שותפות תובענית" בין ארה"ב לשאר בנות בריתה בעולם, כאשר ישנה דרישה מצד ארה"ב כי מדינות אירופה יישאו בחלק מהנטל בזירה הבינלאומית אותה המעצמה לקחה על עצמה – הן מחויבויות מדיניות, כלכליות ואף צבאיות.

אמנם גישה זו הינה נראית ליברלית יותר ואף נכונה תחת פרמטרים דמוקרטיים, יש לזכור כי תחת גישה זו ארה"ב מאבדת את הרצון של המעצמה להוביל את העולם ולהחיל את ראייתה העולם המערבית באופן הגמוני, ובשל כך מתחילה ומאבדת את מעמדה ע"פ הפרמטרים של מעצמת העל. ההתנהלות בסוריה מראה כי כאשר ארה"ב ניסתה להתחשב בראיית הצדדים האחרים במקרה זה התוצאה של אי תקיפה צבאית הובילה לפגיעה במעמד ארה"ב כמעצמת על. כמו כן, למרות שמן המפלגה הדמוקרטי בארה"ב מייחסים הצלחה למדיניות הנשיא של פעולה דיפלומטית ופתרון בדרכי שלום במקום לחימה, גורמים רבים אחרים בעולם ובמזרח התיכון מפרשים את ההתנהלות הזו כחולשה אמריקאית וכחוסר יכולת של ארה"ב לפעול באופן צבאי כנגד רצונם של המעצמות האחרות – בניגוד לארה"ב בראשות ג'ורג' בוש הבן. כמו כן, מהלך זה נתפס באופן בו ארה"ב זונחת את בעלות הברית שלה, כאשר אלו הם בנוסף לצבא המורדים הסורי גם מדינות ערב השונות במזרח התיכון אשר בד"כ תומכות בהגמוניה האמריקאית.

כחלק מטענות אלו, אנו יכולים לראות גינויים רבים של ארה"ב בעיתונים במדינות ערב, אשר הם מציגים תמונה עגומה בנוגע לארה"ב ובנוגע ליכולות של המעצמה בתקופה הנוכחית. בולט באלו הוא מאמר בעיתון אל-ח'ליג' (איחוד האמירויות), מתאריך 16.09.2013:

"המאבק הבין-לאומי והאזורי לו אנו עדים בזירה הסורית … הוא ביטוי להופעת צורה חדש של הסדר העולמי, שבה כוחות גדולים (רוסיה, סין, ברזיל, הודו ודרום אפריקה) מנסים לשבור את ההגמוניה של הציר האחד (ארה"ב), וחותרים להשתתף בסדר הזה ולהופכו לרב קוטבי ; [סדר] שבו מדינה אחת לא תכפה את עמדתה או תנסה להשתלט על משאבי העולם … זהו המאבק למען מניעת סדר עולמי חד-קוטבי, והקמת סדר רב קוטבי שמבסס את השותפות הבין-לאומית. אולי אנחנו רואים כעת את הסימנים המבשרים על כך"

ע"פ האמור, נראה כי כיום הכוחות הבינלאומיים מצליחים לשבור את ההגמוניה האמריקאית, כאשר בראשם המעצמות רוסיה וסין, אך גם האיחוד האירופאי הינו גוף בעל השפעה ואף מדינות נוספות אשר עולות ככוח בינלאומי זה או אחר. אמנם הספרות המחקרית בנוגע לסיבה לכך מציגה סיבות כגון משברים כלכליים או בעיות פנים אלו ואחרות, אך למעשה אפשר להניח כי הסיבה העיקרית לכך שארה"ב נסוגה מהתערבויות צבאיות ברחבי העולם בכדי לשמור על האינטרסים שלה הוא רצון אלו העומדים בראשה. אפשר לסכם ולומר כי ארה"ב עדיין המעצמה הצבאית הגדולה בעולם בהפרש ניכר, אך כיום השלטון לא נוטה להשתמש בכוח זה – דבר אשר באופן טבעי מוביל לירידת קרנה של ארה"ב כמעצמה אשר מתווה את הדרך ומאפשרת לכוחות אחרים להוביל או להתנגש ביחסים הבינלאומיים.

 

 

מאמרים ומקורות:

אקצין בנימין, (1987), "יסודות המדינאות הבינלאומית"

בכר שמוליק, (2010), "עודנה מנהיגת עולם? מדיניות החוץ של ארה"ב בעידן רב קוטבי", מסמך מסכם כנס הרצליה השנתי העשירי, המכון הבינתחומי הרצליה.

דקל אודי פרלוב אורית, (2013), "סוריה: שינוי מאזן הכוחות – מאבק 'הרעים נגד הרעים", מבט על גיליון 475, המכון למחקרי ביטחון לאומי, http://heb.inss.org.il/index.aspx?id=4354&&articleid=5817

המכון לחקר תקשורת המזרח התיכון, (2013), "עיתוני המפרץ: הסכם הנשק הכימי בסוריה – כניעה של ארה"ב לרוסיה", http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=107345_memri&act=show&dbid=articles&dataid=3496

ריבל תומר, (2003), "הגמוניה אמריקאית?", http://www.e-mago.co.il/e-magazine/hegmony.html