עבודה סמינריונית בנושא:

מסעותיו של חניבעל, כיבושיו והשפעתו על ההיסטוריה והדמוגרפיה העולמית

1          מבוא

בעבודה זו אעסוק בסקירת תולדות חייו, כיבושיו וניצחונותיו של חניבעל, גדול המצביאים והמדינאים של קרתגו הקדומה. חניבעל פלש ליבשת אירופה והביס את גיסות הקיסרות בכמה קרבות מפורסמים בהם נחל ניצחון מוחץ שנחשב לאחד הניצחונות ההיסטוריים הגדולים שהיו אי פעם בתולדות האנושות. לבסוף, בקרב האחרון של חייו, ניצח חניבעל ומשנטל לידיו את רסן השלטון, דווקא בנסיבות הלא-צפויות שהתהוו על רקע ניצחונו הוא התאבד לאחר תקופת כהונה קצרה כשליט אזרחי. חניבעל חי בשנים 247 – 183 לפני הספירה ובתקופת חייו זו הוא שינה את פני ההיסטוריה והטביע על ספר דברי הימים של אירופה והעולם כולו את חותמו שלו[1].

בעבודה זו אציג את מאפייני המנהיגות של חניבעל שליט קרתגו מול מנהיגותו של יריבו סקיפיו אפריקנוס בתקופת המלחמות הפיניות הראשונה שחלו בין השנים 241-264 לפני הספירה וכן המלחמה הפונית השנייה 201-218 לפני הספירה.

מלחמה זו ייצגה את המאבק בין שתי יריבות גדולות, הלו הן קרתגו מצד אחד ורומא מן הצד השני. הקרבות והמלחמות הפיניות שהן מתקיימות בתקופה ארוכה, כמעט למאה שנה, זאת אומרת החל משנת 264 לפני הספירה יש הסברה אחרת שאומרת בתקופת החורבן קרתגו בשנת 146 לפני הספירה, הקרבות הללו בין קרתגו לבין רומא, התמונה הקרבית השתבשה באופן טוטאלי בין שתי מעצמות גדולות[2].( ראה נספח מספר 1 )

שיקולים אסטרטגים באים לידי ביטוי במהלך המלחמה הפונית הראשונה שהתנהלה סביב העיר קרתגו. כלומר, העיר נבנתה על החצי –אי לא הרחק כ-16 קילומטרים, מן העיר תוניס של היום שזה באגן ים התיכון, הפניקים התנהגו לבחור מימוש ולצורך תחנותיהם או ולהתנחלותם, דהיינו זה אחד המקומות שנחשבו גם ליעד אסטרטגי מובהק.

למשל חצי-אי, או צוק סלע המתרומם בלב הים והסיבות לכך מפרץ מוגן, בו יוכלו ספינותיהם לעגון ולמצוא מחסה חירום סיבה נוספת היא הגישה בלתי נוחה מצד היבשה. לעומת התיישבות של הפניקים שהייתה שונה מזו היוונית[3]. לעיתים, המנהיג נתפס לא רק כמי שמוביל את הצבא בסך, כי אם גם הסיבה למלחמה עצמה. כי לא רק מנהיג של המלחמה הוא אלא גם סיבתה[4].

פריצת המלחמה הפונית הוא המחלוקת בין רומא על האי קרתגו בשליטה של סיציליה בשנת 264 לפני הספירה. לעיר קרתגו הייתה אחיזה חזקה בצפון אפריקה שמתבססת על את עצמה בעלת כוח הימי המוביל בעולם, לכן הפונים לא הסתפקו בשליטתם בחוף הצפוני של אפריקה ובמאה השישית ביקשו לדחוק את רגלי היוונים ממימי מערב הים התיכון ומספרד, המעצמה ימית היה מקור עושרה של קרתגו המסחר, זאת אומרת נשענה והסתמכה על שרשרת של הערים באימפריה, שהיא חלק בלתי נפרד בשימושן לקשרי מסחר[5]. ( ראה נספח מספר 2 )

 

המלחמה הפונית התרחשה בשל כמה סיבות, והסיבות הללו הן שעוררו את המלחמה. זאת אומרת, הקרב היה על משאבים בעלי השפעה משמעותית ונחוצים, כלומר ספרד הכילה כמויות גדולות של קרקעי חקלאים וכסף וזהב, והכול זה תחת השליטה של קרתגו, שהמקום והאזור הזה היה מבוסס על בסיס של הצבא וגם לרענן את קופתה של קרתגו, אביו של חניבעל נחוש להרחיב את השפעת קרתגו, כלומר התנחלויות פניקיות ויווניות היו קיימות ומתקוממות במשך זמן רב באי האיברי, אביו של חניבעל קבע על חלק גדול של ספרד בשמו של קרתגו, האבקות של פוליביוס הן משתקפות בפרמטר "הצלחתו של המפעל קרתגו בספרד חייבת להיחשב כגורם השלישי למלחמה, לזה היה ההבטחה שהם שאבו מגידול זה בכוחם שאפשר להם לצאת למלחמה בביטחון". סיבות נוספת הן כעסו של אביו של חניבעל על התוצאות המלחמה הפונית הראשונה, והסיפוח הבא של רומא של סרדיניה וביקוש לכסף נוסף כדי להימנע ממלחמה על קרתגו שוב לדבריו של פוליביוס.

[1] הרכבי, י' (1990). מלחמה ואסטרטגיה. תל אביב. ע' 482.

[2] http://www.history.com/topics/punic-wars

[3] הרמן, צ' (1963). קרתגו המעצמה הימית. 1963. תל-אביב, ע' 50-49.

[4] ליוויוס, ט' (1972). תולדות רומא. ירושלים. ע' 167.

[5] שצמן, י' (1989). תולדות הרפובליקה הרומית. תל-אביב. ע' 111-116.