עבודת סמינר ניתן להתחיל ולסיים בשבועיים, אולם אלו שבועיים שצריכים להיות מוקדשים כולם לעבודה.

בתוך יומיים עד שלושה ניתן לאסוף את כל החומרים ולסקור אותם מבחינת רלוונטיות כללית. עוד שלושה ימים בשביל לקרוא את כל החומרים, להוציא מהם את הקטעים הרלוונטיים ולכתוב הערות. בשישי-שבת נחים, המוח בינתיים מעכל את המידע ומתפתחים רעיונות חדשים ותובנות בתת-המודע.

בתוך שלושה ימים כותבים את גוף העבודה. ושאר השבוע נשאר בכדי לקרוא את העבודה,לתקן, ולהוסיף הערות שוליים. איך לא להתפזר -אפשר בקלות למצוא את עצמנו טובעים בחומרים לקריאה.לפעמים מוצאים ספר רלוונטי שמפנה אותנו לעוד מקורות מידע ולפני שבכלל התחלנו לכתוב את העבודה יש בידינו עשרות מקורות מידע. המצב הזה מייגע לא פחות, כי מרוב עצים לא רואים את היער. אפשר לבזבז המון זמן על קריאת המקורות ולנסות להוציא מכל מקור את הקטע הרלוונטי לעבודה, אבל עדיף לצמצם את הרשימה.

רוב הסטודנטים חושבים שיש מקום להרשים את המרצים:

רשימת מקורות ארוכה מהמינימום שהתבקשתם, עבודה ארוכה יותר ממה שהוגדר או תשובה פורצת דרך לשאלת המחקר שהצבתם. המטרה של כולנו היא ציון גבוה בקורס. לרוב, הציון בעבודה מהווה לפחות 80 אחוז מהציון הסופי.תנסו להיות כמה שיותר ממוקדי מטרה:

1.הוגדר לכם 15 מקורות מידע, שמתוכם חצי באנגלית? אין מה לחפש מעבר להם ואין מה להכניס יותר מהם לעבודה

2.הוגדרה לכם אורך העבודה, גודל הכתב, המרווח בין השורות והמרווח בין השוליים? הקפידו על כך. יש סטודנטים שמנסים להכניס ב-20 עמודי עבודה 25 עמודים. הם מותחים את השוליים ומצמצמים את המרווח בין השורות לאפס. המרצים מכירים את כל השיטות הללו, ובעיניהם זה לא מעיד על ידע ויכולת.

3.אל תתחכמו ואל תנסו לפרוץ דרך בתשובת המחקר שלכם. אינם חוקרים ברמת המרצים שלכם. עליכם להתאים בגדול לקו הרעיוני של הקורס, לתאר את דעות הצדדים בצורה אובייקטיבית ורק להכניס בפסקה או שתיים את דעתכם האישית.

זכרו, המרצים שבודקים את עבודתכם לא מצפים לקרוא משהו שיפיל אותם מהכיסא… הם כבר קראו הכל בנושא שהם מלמדים. עבודה ארוכה ומייגעת מידי מראה להם שאינם יודעים לתמצת ולהפריד עיקר מטפל. גם מרצים הם בני אדם, ואם יש להם 20-30 סטודנטים בקורס, זה אומר המון דפים לקרוא של עבודות. הם עלולים להיות חסרי סבלנות לניסיונות להתחכם ולהראות יכולות מעבר.

בהצלחה!