כמו בכל תחילתו של סמסטר חדש, גם הפעם מצאנו כתבות קצרות וחסרות פואנטה על סטודנטים שקונים עבודות אקדמאיות ועל האוניברסיטה שעומדת חסרת אונים מול התופעה.

האם עצרתם פעם לחשוב מדוע הביקוש לסיוע בכתיבת עבודות גדל עם השנים במקום שיצטמצם? מדוע כתבות פופוליסטיות מייצרות באז של רגע בתחילת כל שנת לימודים אקדמית?

בישראל, מלבד האוניברסיטאות קיימים גם כ- 49 מכללות אקדמאיות, נכון לשנת 2006 אשר קיבלו אישור מהמועצה להשכלה גבוהה בישראל. נכון לשנת 2006 למדו במוסדות אלה בלבד כ- 245 אלף סטודנטים. עלייה של 120% משנת 2000. כלומר, יותר ויותר אנשים מצטרפים לעולם האקדמיה.

יותר ויותר אנשים פוקדים את ספסל הלימודים בכל שנה. ככל שאוכלוסיית הסטודנטים גדלה, כך גם גדל הביקוש לסיוע בכתיבת עבודות.

האוניברסיטאות מעמידות לטובת הסטודנט שיעורים בכתיבה אקדמית ומצמידה מנחה לכל סטודנט לשם ליווי בכתיבת הסמינריון. אז מדוע אין זה מספיק? מדוע צריכים הסטודנטים למצא סיוע בכתיבה אקדמית מחוץ לכותלי האוניברסיטה?חלק מהתשובות נעוצות בסטודנטים עצמם, חלקם אינם עומדים בעומס של הבית, העבודה, הילדים והלימודים ולכן מחפשים סיוע מבחוץ. חלקם לא ממש מעוניינים בלמידה, אלא בתעודה לשם קבלת העלאה בשכר. ורובם מנסים להתמודד עם מרצים חסרי סבלנות, אדישים שבמקרה הטוב מוכנים לענות במייל במשפטים קצרים ולא ברורים.

אז מדוע האקדמיה לא מספקת בעצמה את הסיוע הנדרש לסטודנט לשם כתיבת עבודה אקדמית? מדוע המרצים מצקצקים בלשונם לאור התופעה המתפשטת?התשובה היא בעיקר תקציבים, תקציבים ועוד תקציבים.

 

יותר זול למכללות להקים ועדות משמעת מאשר לשלם למרצים שלהם שכר גבוה יותר לשם קבלת איכות.